הרב עמאר - פרשת פקודי

כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה בְּכֹל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ וַיְהִי זְהַב הַתְּנוּפָה תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים כִּכָּר וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: (לח, כד)

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי משֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן: (שם)

פירש"י ז"ל, "אלה פקודי", בפרשה זו נמנו כל משקלי נדבת המשכן, לכסף ולזהב ולנחושת, ונמנו כל כליו לכל עבודתו. עכ"ל. וכן הוא בתרגום יונתן בן עוזיאל, שכתב אלי מניני מתקַלְוַן וסמכוהון דמשכנא דסהדותא, וכו'. ועיין באבן עזרא וברשב"ם ז"ל.

ורבינו בעל אוה"ח הקדוש כתב, "אלה פקודי", אומרו אלה לפסול כל מנינים שבעולם, כי כל מה שימנה האדם מקנינים המדומים, אין מנינו מנין, וכו', אבל מנין זה עומד לעולם, והטעם להיות מנין המשכן המופלא אשר שכן שם אלהי עולם השם.

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי משֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן: (לח, כא)