הרב עמאר - פרשת ויקהל

וַיַּקְהֵל משֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂת אֹתָם, שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' וגו': (לה, א-ב)

המפרשים ז"ל התקשו על הקהלה זאת, שהקהיל משה כאן את ישראל מה תכליתה, ועוד למה צריך לחזור ולצוות על המשכן ועל השבת, וכל אחד פירש בה כדרכו בטוטו"ד. והרמב"ן ז"ל כתב שאחרי ששבר משה את הלוחות ונתן על פניו מסוה, צוה להקהיל וכו', ואמר לכולם ענין המשכן אשר נצטוה בו מתחלה קודם שבור הלוחות, כיון שנתרצה להם הקב"ה, ונתן לו הלוחות שניות וכרת עמו ברית חדשה שילך ה' בקרבם, הנה חזרו לקדמותם לאהבת כלולותם, ובידוע שתהיה שכינתו בתוכם, כענין שצוה תחלה, במ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, לכן צוה אותם משה עתה ככל מה שנצטוה מתחלה. עכ"ל