הרב עמאר - עשרת הדברות כללותיהן ופרטותיהן

לֹא תִרְצַח לֹא תִנְאָף לֹא תִגְנֹב לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. (כ, יג)

ראוי לציין את דברי התרגום יונתן בן עוזיאל (בלשון הקודש), עמי בני ישראל לא תהיו רוצחים, לא חברים ולא שותפים עם רוצחים, ולא תשתתף באסיפותיהם של ישראל הרוצחים, שלא יקומו בניכם אחריכם וילמדו מהם להיות עם רוצחים, שהרי בעוון הרוצחים חרב בא לעולם.

לא תנאף. עמי בני ישראל לא תהיו נואפים, לא חברים ולא שותפים עם מנאפים, ולא תהיה אסיפת בני ישראל עם מנאפים, שלא יקומו בניכם אחריכם וילמדו גם הם להיות עם מנאפים, כי בעוון הניאוף מות בא לעולם.

לא תגנוב. עמי בני ישראל לא תהיו גנבים, ולא חברים ולא שותפים עם גנבים, ולא יתאספו. בכנסיית בני ישראל עם גנבים, שלא יקומו בניכם אחריכם וילמדו גם הם מהם להיות גנבים, כי בעוון גנבה רעב בא לעולם.

לא תענה. עמי בני ישראל לא תעידו בחבריכם עדות שִקְרָא וכו'. כי בעוון עדות שקר, העננים מסתלקין, וגשם לא יורד, ובצורת באה לעולם. ויעו"ש בפירוש יונתן שכתב, בכולם לא "שותפים" ולא "חברים", משום דכתיב (להלן כג, א), אל תשת ידך עם רשע, ואוי לרשע ואוי לחברו.

ואולי יובן בזה מנהג הזקנים, שבשעה שהחזן אומר "לא תרצח" היה מטעים אותה ומפסיק מעט, והשומעים עונים בלחש, ה' יצילנו. וכן בלא תנאף ובלא תגנוב וכו'. דיש בזה אזהרה חמורה גם מלהתחבר עם הרוצחים ודומיהם בשום פנים ולא להתכנס עמם וכו', על כן מבקשים מהי"ת שיצילנו מהם ומהמונם.

וגם רבינו אברהם ן' עזרא ז"ל האריך בפרטיהם, וז"ל, לא תרצח בידך או בלשונך להעיד עליו שקר להמיתו, או להיותך רכיל, או לתת עצה בזדון שתדע שיהרג, או שנגלה לך סוד כדי שתוכל להצילו מן המות אם תגלהו לו, ואם לא גילית אתה כמו רוצח. עכ"ל. ועיין עוד מה שביאר בשאר הלאוין הללו דברים נפלאים.

עוד ראיתי בספר עניני הסדרה, עניני עשרת הדברות, שכתבו שבלאו דלא תרצח, כלול שלא יהיה סיבה לרציחה, שלא ידבר לשון הרע על חברו או רכילות, שיכול עי"ז להפסיד פרנסתו, וימות הוא או אשתו או אחד מילדיו, ע"י חוסר פרנסה. (ויש להוסיף דלפעמים מת מעגמת נפש ורוב דאגה). או אם לא יתן צדקה לעני, או יעשוק שכר שכיר. כי כל אלו הדברים יכולים לגרום מיתה לעני או לפועל או לאחד מבני ביתם. ונכלל עוד בזה המלבין פני חברו ברבים ואם לא הרגו כולו, הרי זה גורם לקצר ימיו וחייו. וגם אם על ידו יחיה האדם רגע אחד פחות מאשר היה לו לחיות, הרי זה הרגו.

[והיה בדעתי להוסיף המלבין פני חברו וראיתיו כאן, ויש לפרשו עפ"י מ"ש רבינו משה אלשיך הקדוש ע"ה, בפרשת נח בפסוק שופך דם האדם באדם דמו ישפך (בראשית ט, ו). ודרשו חז"ל (סנהדרין נז, ב), שזה ההורג עוברים במעי אמם. והוא ז"ל פי' שזה המלבין פני חברו ברבים, שאמרו חז"ל (ראה ב"מ נח, ב), דאזיל סומקא ואתי חיוורא, כי ע"י שמביישו מתחמם דמו בקרבו ועולה לראשו ומתאדמים פניו, וכיון שעלה בבת אחת, חוזר ויורד בבת אחת, והאודם הולך ומתלבנים פניו, והרי שפך דמו, אך לא על הארץ שפך את דמו אלא בתוך גופו, וזה שאמר "שופך דם האדם באדם", ועונשו הוא, "דמו ישפך". רח"ל].

עוד כתב בספר ענייני הסדרה שם, שאם ע"י עונותיו כמו נדרים מתו בניו רח"ל, הריהו ג"כ בכלל איסור זה דלא תרצח כי הוא גרם להם מיתה, וסיים שעל כן יזהר מאד, ויהיה זהיר ללמוד ספרי מוסר, להנצל מהעונש של עון שפיכות דמים. וכמה לאוין כלולים בלאו זה ושאר לאוין, כמו שאמרו ז"ל שכל התרי"ג מצות כלולים בעשרת הדברות. עכ"ל.