הרב עמאר - קול לו קול אליו

וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד, וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. (יט, יח-יט)

בהנהגת הי"ת את עולמו, אין אנו יודעים ולא מרגישים בשינוי מעשה ה' ובהשראת שכינתו, ובנוחֹה ובעלייתו. ואילו כאן לגודל ההתגלות, היה הדבר ניכר לעיני כל ישראל, ועין בעין ראו, אשר ירד ה' על הר סיני, וההר בוער באש. ובתרגום יונתן ב"ע תרגם, וטוורא דסיני תנֵין כוליה, מן בגלל דארכין ליה שמיא, ואתגלי עלוי כאישא מצלהבא, וכו'. שהשמים הרכינו עצמם אליו, וכבוד ה' נגלה כאש שלהבת בוערת בהר, וההתגלות היתה כ"כ גדולה, עד שראו בעין טבעית את האש והעשן אשר יצא מהשראת כבוד ה' על ההר. והנה הרב אוה"ח הקדוש, כתב, "עשן כולו", פירוש ששלט האש בגופו של הר ונשרפו אבניו, כמשפט הכבשן אשר ישרפו בו אבנים לעשות סיד, ומעתה אבני סיני נעשו סיד. ואומרו "ויחרד כל ההר", כי כן דרך האבנים, כששולט בהם אש בכבשן, יתזעזעו וישמיעו קול חרדה. עכ"ל.

והנה מתחילה היינו רגילים לחשוב שהנס והפלא הוא מה שהעם רואים את הקולות, שאין עין אדם יכולה לראות כלל. אבל באמת שגם שמיעת הקולות שהוא דבר טבעי ביותר, וכן נמי ראיית האש והעשן, שגם הוא דבר טבעי כאן זה היה נס מופלא, כי האש הטבעית והקול הטבעי, יכול אדם לראות ולשמוע בעיניו ובאזניו. אך קול של רוחניות ואש רוחנית, אין אפשרות לראותם ולשומעם בכלים גשמיים, וזה מראה על גודל ההתגלות שהיתה במעמד מתן תורה, וזה שהמשיך הפסוק שאחריו, ויהי קול השופר הולך וחזק וגו'.

וכבר כתבתי לעיל (ראה מאמר כא), בשם הראב"ע ז"ל על פסוק במשוך היובל (לעיל יט, יג), שקול השופר הוא פלא גדול, אין במעמד הר סיני גדול ממנו. עכ"ל. ופירשתי בס"ד, דקול השופר ג"כ נשמע מאליו, ולא ע"י אדם, וזה הוא "הולך וחזק", ואולי לזה אמר משה ידבר, שלא תאמר שמשה היה התוקע, כי הרי משה כל הזמן היה מדבר, ודיבורו תפלות ותחנונים לפני הי"ת, "והאלהים יעננו בקול", כנראה שאיננו קול השופר, אלא בקול, כפי הראוי עפ"י דיבורו. ומצאתי חיזוק לזה בתרגום יונתן בן עוזיאל (שם), שתרגם, וז"ל, והוה קל שופרא אזיל ותקיף לחדא, משה הוה ממלֵיל, ומן קדם ה' הוה מתעני בקל נעים ומשבח ונעימתא מיליא, ע"כ. ובפי' יונתן כתב, בקל נעים וכו', דקשיא ליה מאי בקול שאינו מובן לפי פשוטו, שתרגומו בקול הידוע דכתיב (תהלים כט, ד), קול ה' בהדר. עכ"ל. ועכ"פ למדנו שמה שאמר הכתוב והאלהים יעננו בקול, אינו קול שופר, אלא קול ה', והיה בהדר ובנעימות.

ואפשר עוד לומר דהכי קאמר "משה ידבר" "דיבור" הוא גבורה שבא להמתיק הדין, וע"י כן אלקים שהוא דין כידוע, נהפך כאן ע"י דיבורו של משה ל"האלהים". שעולה בגימטריא צ"א כמנין הוי'ה אדנות. וכבר כתבתי לעיל (מאמר ז), שזה רומז על מיתוק הדינים, וע"כ נאמר כאן "והאלהים יעננו בקול", כלומר לפי הקול מלמטה, דהיינו עפ"י דיבורו של משה, באותה בחינה ובאותה השגה הוא נענה מלמעלה, כעבודתכם כאכילתכם, פנים אל פנים, וכמדומני שהרב אוה"ח הקדוש כתב שם, שהפנים העליונים מתכונים אל הפנים התחתונים, בד בבד, כפי שמכין אדם את עצמו כך מתכוונים אליו. וכבר כתבתי במקום אחר (ראה לעיל מאמר טו), שקול ה' הוא אחד ואין שנים, ומה שנאמר במזמור הבו לה' (תהלים כט), שבע קולות, קול ה' על המים, קול ה' בכח, קול ה' בהדר וגו', והם שבע אמות הבנין, חג"ת נהי"ם, הקול הראשון חסד ושם הוי'ה נקוד בסגול, והקול השני גבורה ושם הויה נקוד בשוא, והשלישי תפארת וניקודו חולם, וכן ע"ז הדרך והשביעי מלכות. אין אלו ז' קולות אלא שרש הקולות הוא קול אחד, והוא משפיע לפי עבודת האדם, פעם מקבלו בחסד קול ה' על המים, ופעם בגבורה קול ה' בכח, ופעם בתפארת קול ה' בהדר, והכל לפי המקבל וכפי הכנתו אשר הכין עצמו. ואפשר להוסיף שעל כן הקדים ואמר (שם פסוק א-ב) הבו לה' בני אלים, הבו לה' כבוד ועוז, השתחוו לה' וגו'. כלומר שצריך התעוררות דלמטה תחילה, והיא המושכת את השפע העליון, והשפע יורד כפי הבחינה וההכנה של המקבל, והכל הוא קול אחד, רק המקבל מקבל מהחסד או מהגבורה או מיסוד או ממלכות, הכל כפי מדת הכנתו.

והמשלתי בזה משל, לאדם שלוקח בקבוק מים, ומוזגו בשבע צנצנות וכל צנצנת שונה בצבעה מחברתה, זו ירוקה וזו אדומה וזו צהובה, וכן ע"ז הדרך, והרואה יראה שבעה כלים מלאים מים, ולכל אחד מהם יש צבע אחר, ובאמת כולם מבקבוק אחד ניתנו, ואין הבדל ביניהם רק מראה הצנצנת משתקף במים. ויש גם שמשתנים המים, כגון שנתן המים בשבע כוסות זכוכית לבנות, ונתן מעט צבע בכל אחת מהן ונצבעו המים עצמם בשבעה גוונים שונים זה מזה, אך שורש הכל אחד הוא, רק שנתינת הצבע במים שינתה את מראיהם. כן הדבר הזה שהקול אחד הוא, אבל המקבלים, במעשיהם ובבחינת עבודתם לפני ה', הם משפיעים על צורת הקול, איך יתקבל ואיך ישפיע בהם, אם בחסד או במדה אחרת. ובאמת הקול עצמו נהיה לחסד או לגבורה, או לאחת משבע הבחינות הנ"ל, ושונה מחברו בתכלית השינוי, אך השינוי נוצר ע"י המקבל, אבל הקול הוא אחד, ומעשי האדם ופעולותיו הם המשפיעים בקול לעשותו קול של חסד או אחר, כמו שהצבע משנה את המים לצבעים שונים ומגוונים, ואולי לזה יכוין הפסוק באומרו, משה ידבר והאלהים יעננו בקול. ולא פירש באיזה קול יעננו, אלא סתם וכתב "בקול", כלומר לפי דברו של משה יעננו האלהים בקול, באותה בחינה ממש.

על כל פנים למדנו שהשופר הוא בחינה אחרת, נפרדת, ולא משה הוא התוקע, אלא גם הוא בא מהתגלות ה' ברוך הוא, והוא משופר העשוי מאילו של יצחק נאזר בגבורה, וכמ"ש לעיל משם הרמב"ן ז"ל (לעיל מאמר כד), ואולי זו הסיבה שאמר "משה ידבר", בבחינת גבורה, כדי להמתיק הדין שהוא שורש קול השופר, ועל כן אמר והאלהים שהוא התמתקות הדינים כהנ"ל. שזה רמוז בפסוק (תהלים מז, ו), "עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר". ושו"ר שבחסדי ה' הדברים רמוזים בדברי אדונינו הרמב"ן ז"ל כאן, בפסוק הבא (להלן יט, כ), וז"ל, "וירד ה' על הר סיני", אם תשכיל בפרשה זו תבין, כי שמו הגדול ירד על הר סיני, ושכן עליו באש, והוא מדבר עם משה. והדיבור עם משה בכל הפרשה בשם המיוחד וכו', כי גם אצילי בני ישראל לא חזו אותו, וכל ישראל שמעו קול ה' מתוך האש, והוא שנאמר (שמות כ, א), וידבר אלהים את כל הדברים האלה. וכמו שאמרו רבותינו (מכילתא ד), אין אלהים אלא דיין, ואמרו (מכות כד, א), מפי הגבורה שמענום, ובמשנה תורה (דברים ה, יט), את כל הדברים האלה דִבר ה' אל כל קהלכם בעבור שפירש מתוך האש. וזה טעם פנים בפנים (שם ה, ד), ולכך נאמר (להלן כ, ב), אנכי ה' אלהיך, ואל יקשה בעיניך מה שאמרו הם למשה (דברים ה, כג), כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש, כי לא אמרו "אשר שמע אלהים מדבר מתוך האש", אך קול אלהים, אמרו מה שהשיגו. ולכך אמרו (שם שם, כד), קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו, וכן אמר להם משה, השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש (שם ד, לג), כי מדבר תואר לקול, כענין וישמע את הקול מדבר אליו (במדבר ז, פט), ומזה תבין מה שאמרו רבותינו תמיד במדרשי הגדות (ראה שמו"ר כח, ו), כי בשבעה קולות נתנה התורה, והם שהזכיר דוד במזמור (תהלים כט) הבו לה' בני אלים, והוא המנין הנרמז בפרשה הזאת. כי "ויהי קלת וברקים" חסר, וימנה אחד וכן וכל העם וכו'. (ע"ש שהוא מונה שבעה קולות בפרשה זו. ובמשנה תורה נמי).

עוד כתב הרמב"ן דבמסכת ברכות (ו, ב), אמרו בגמ' שהתורה ניתנה בחמשה קולות, שהם יחשבו הקולות הנסתרים, והשנים מפורשים להם ככתוב, והכונה למשה רבינו נתנה בשבעת הקולות, והוא השומע והמתבונן בהם, אבל ישראל בקול אחד ישמעו, כמו שאמר, קול גדול ולא יסף (דברים ה, יט), ונאמר קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול (שם ד, יב), ואף כאן רמז וכל העם רואים את "הקולת" בחסרון וא"ו אחד, כי כל הקולות יראו אחד. והוא מה שנאמר (תהלים סב, יב), אחת דבר אלהים שתים זו שמענו, על דרך האמת. והנה הפרשיות מבוארות לא יתחלף להם דבר בדבר, עכל"ה. והמעיין היטב בדב"ק יראה יסודות נאמנים למה שפירשתי בעניותי, ומודה אני לה' שזכיתי שרעיון זה כבר נרמז בדברות קדשו של רבינו הרמב"ן ז"ל.