הרב עמאר - פרטי דינים בשור שהרג אדם ובדין שור שהמית עבד ואם יש חילוק בין שור תם למועד בדינים אלו

וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי: (כא, כח)

רש"י ז"ל פירש הפסוק על פי דרשת חכמינו ז"ל (ב"ק מא, א) ששאלו למה צריך לכתוב, "ולא יאכל את בשרו", והרי נבלה הוא (מאחר ונסקל), ולמדו מזה שאפילו קדם בעליו ושחטו לפני שסקלוהו, כיון שכבר נגמר דינו, לא יאכל בשרו, וממה שכתוב ובעל השור נקי, למדו שהוא אסור גם בהנאה.

עוד כתב שלפי הפשט, אמר ובעל השור נקי לאפוקי ממועד שנאמר בו, וגם בעליו יומת (בידי שמים כמ"ש רש"י שם), ע"כ אמר בתם "ובעל השור נקי". וכן נראה מתרגום אונקלוס שכתב, ומריה דתורא יהא זכאה.

עוד הזכיר רש"י ז"ל את הגמרא (ב"ק נד, ב) שכל בהמה וחיה ועוף בכלל, ונקט שור כי דיבר הכתוב בהוה.

ויונתן ב"ע תירגם, ומריה דתורא יהי זכאי מדין קטול ואוף מדמי עבדא ואמהו. ע"כ. ואפשר שמה שכתב מדין קטול, כונתו שפטור גם ממיתה בידי שמים, דלא כדין שור מועד, וכמ"ש רש"י ז"ל שם.

והרמב"ם ז"ל (בהלכות נזקי ממון פ"י ה"א וה"ב) כתב, שור שהמית את האדם בכל מקום, בין גדול בין קטן, בין עבד בין בן חורין, אחד תם ואחד מועד הרי זה נסקל. ואם המית את הגוי פטור כדיניהם. ואחד השור ואחד שאר בהמה חיה ועוף שהמיתו, הרי אלו נסקלין. מה בין תם שהרג את האדם למועד שהרג, שהתם פטור מן הכופר והמועד חייב בכופר, ובלבד שיהיה מועד להרוג. ולהלן (הלכה ד') כתב, זה שנאמר בתורה, (בפסוק כ"ט, גבי מועד), וגם בעליו יומת, מפי השמועה למדו, שחיוב מיתה זו בידי שמים, ואם נתן כופר הנהרג נתכפר לו, ואע"פ שהכופר כפרה הוא, ממשכנין את מי שנתחייב בכופר בעל כרחו.

ונמצא דמה שכתב רש"י ז"ל בפסוק כ"ט, וגם בעליו יומת, בידי שמים, הוא אם לא שילם כופר. וע"ז כתב רש"י ז"ל (בפסוק כ"ח) שלפי פשוטו מה שנאמר בתם (להלן פסוק כח), ובעל השור נקי, היינו שאין בו דין מיתה בידי שמים ולא כופר. וזה הוא שכתב הרמב"ם בהלכה ב', שהתם פטור מן הכופר, והמועד חייב בכופר. וכנ"ל.

ומה שלא כלל כל האיסורים (דהיינו איסור אכילה והנאה) ביחד, כתב באור החיים הקדוש, משום שיש חילוק בין אכילה ובין הנאה, דבאכילה חייב מלקות, שנאמר, ולא יאכל את בשרו. אבל בהנאה יש איסור, אבל אין בו מלקות.

עו"כ הרמב"ם ז"ל בהלכה ט' שם, אין הבהמה נסקלת אם המיתה, עד שתתכוין להזיק למי שהיא חייבת עליו סקילה, אבל שור שהיה מתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם וכו', פטור מן המיתה. ואם היה מועד, הבעלים חייבין בכופר, או בקנס אם המית עבד, אע"פ שהרג בלא כונה הואיל והוא מועד לזה. עכ"ל.

ורבינו בעל אוה"ח הקדוש ז"ל עמד על תיבת "את" איש, וכתב שבא לרבות כל שנתכוין להרוג איש, אפילו אם נתכוין להרוג את ראובן והרג את שמעון, חייב. וכמו שאמרו בגמרא. אבל נתכוין להרוג בהמה, והרג איש פטור. כדאמרינן שם. וכן עולה מלשון הרמב"ם ז"ל הנזכר שכתב, עד שתתכוין להזיק למי שחייבת עליו סקילה, ומשמע דאם השור התכוין לראובן והרג את שמעון חייב, שגם על ראובן חייב סקילה. ועוד שכתב הרמב"ם ז"ל שם, אבל שור שהיה מתכוין, להרוג את הבהמה וכו', פטור מן המיתה. משמע שאינו פטור אלא בהתכוין לבהמה דוקא. מיהו גם בהתכוין להרוג בהמה והרג את האדם אינו פטור אלא ממיתה, אבל כל שהוא מועד לזה בעליו משלם כופר אעפ"י שהרג בלא כונה כמבואר ברמב"ם ז"ל הנז'.

וצ"ל שגם רבינו בעל אוה"ח מיירי בשור תם, אבל שור מועד אעפ"י שהשור פטור ממיתה, שלא התכוין לאדם אלא לבהמה, מ"מ בעליו משלם כופר או קנס של עבד אם השור המית עבד. כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל.

עו"כ הרמב"ם ז"ל שם (בהלכה י"ד) וז"ל: יראה לי שאע"פ שהתם שהמית עבד או שפחה פטור מן הקנס, שהוא שלשים סלע הקצוב בתורה, אם המית שלא בכונה, משלם חצי דמי העבד או חצי דמי השפחה מגופו, כאילו המית שור חבירו או חמורו. עכ"ל.

ומעתה מ"ש בתרגום יונתן ב"ע הנ"ל, דתורא זכאי מדין קטול, וכתבתי שהוא פטור גם ממיתה בידי שמים כרש"י ז"ל, צ"ל שהוא פטור גם מכופר, ומ"ש עוד שפטור מדמי עבדא ואמהו. הוא הקנס של עבד ושפחה, שהמועד חייב בהם, לימדנו כאן שהתם פטור מקנס זה, וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל ועיין פירוש יונתן אות כ"א. אלא שהרמב"ם ז"ל חידש דאם המית עבד או שפחה בלא כונה, חייב חצי דמיהם כאילו המית שור או חמור. ונלע"ד שכונת הרמב"ם ז"ל במה שכתב, שלא בכונה. שלא התכוין אליהם אלא לבהמה, וכמ"ש בהלכה ט' הנז', והואיל ובכה"ג אין חיוב מיתה לשור, ובתם גם אין חיוב כופר וקנס של עבד, ע"כ נשאר דינו שחייב לשלם לפחות כמו שהמית בהמה, ומשלם חצי דמיה. אבל אם המית בכונה שהתכוין להרוג אדם, שבזה השור יסקל, משמע מהרמב"ם ז"ל, שבזה הוא פטור מחצי דמי העבד או השפחה, וכבר כתב בהלכה א', שהתם שהמית בכונה נסקל ופטור מהכופר, וכאן לימדנו שהוא פטור גם ממחצית הדמים של העבד ושל השפחה. וחתני הרה"ג רי"ש שליט"א כתב וז"ל, מתוך דברי הה"מ למדתי שאין חידוש בכך שפטור כשהרג בכונה. דהרי כיון שנסקל אין מהיכן להשתלם שהרי משלם מגופו. ולכן כתב הר"ם שהרג שלא בכונה. ואין זה דומה לכופר שבעל השור משלם מכיסו ושייך שישלם, ובעי לאשמועינן שהתם פטור מכופר. והוא נכון ויציב.