הרב עמאר - בראשית

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי, וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם: (מו, ב-ג)

אשרי העם שככה לו, ואשרי האיש אשר מקריב קרבן ומתחנן לפני קונו, ומיד נענה, וה' נגלה עליו בבירור, ואומר לו, תפילתך התקבלה, אל תירא מרדת מצרימה, כלומר אם מן הירידה אתה מתיירא, אין לך מה לירא עוד, כי אנכי ארד עמך מצרימה, ואנכי אעלך גם עלה.

וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק: (מו, א)

ופירש"י ז"ל, חייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו. לפיכך תלה ביצחק ולא באברהם. עכ"ל. ורשב"ם ז"ל פירש, שעשה שם יצחק מזבח בבאר שבע, כשנגלה לו הקב"ה כמו שנאמר בפרשת אלה תולדות יצחק, ועשה גם הוא שם זבחים, כמו שעשה אביו. עכ"ל.

וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת: (מה, כח)

כתב הרשב"ם ז"ל, וז"ל, ואני הצעיר שמעתי, רב עוד יוסף בני חי, אתם אומרים עוד יוסף חי, וכי הוא מושל, רב לי במה שהוא עדיין חי אפילו אינו מושל, אלכה ואראנו בטרם אמות וכו'. עכ"ל.

וַיְשַׁלַּח אֶת אֶחָיו וַיֵּלֵכוּ וגו: (מה, כד)

צריכים להבין מהו שאמר הכתוב וישלח את אחיו, שלכאורה הוא לשון מיותר, כי מה לו להאריך בזה. ורבינו עובדיה ספורנו כתב, פטרן ונתן להם רשות, כמו שלחני כי עלה השחר (בראשית לב, כז). וכן, שלחני ואלכה לאדוני (שם כד, נו). עכ"ל.

לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת: (מה, כב)

ורבותינו במסכת מגילה (טז, ב), אמרו על זה, וכי אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו, א"ר בנימין בר יפת רמז רמז לו, שעתיד לצאת ממנו בן שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות. שנאמר (אסתר ח, טו), ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן.

וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי אֶת כָּל כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם וְאֵת כָּל אֲשֶׁר רְאִיתֶם וגו': (מה, יג),

שמעתי באומרים לי שהגר"א ז"ל אמר, שבכל מקום שכתוב בתנ"ך, כבוד מלא וא"ו, אות הוא שמדובר על כבוד הי"ת או על כבודה של תורה, כגון, כבוד חכמים ינחלו (משלי ג, לה), וכבד בלא וא"ו, רומז על הצלחות העוה"ז, וכמו שאמרו בני לבן על יעקב אבינו ע"ה (בראשית לא, א), ומאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה. וכונתם לצאן ולבקר ושאר קניני העוה"ז, וע"כ חסר שם אות וא"ו, (וראה מנחת שי במדבר יד, כא).

וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ: (מה, י)

צריך להבין למה בחר יוסף בארץ גושן לישיבת אביו ואחיו. ומהפסוקים דלהלן (בראשית מו, לד ושם מז, א ושם שם, ד), אנו רואים שיוסף עומד על ענין זה מאד, כאשר נאמר והיה כי יקרא לכם פרעה וגו'. ואמרתם אנשי מקנה וגו', בעבור תשבו בארץ גושן וגו'. ועוד נאמר, ויבא יוסף ויגד לפרעה ויאמר אבי ואחי וצאנם ובקרם וכל אשר להם באו מארץ כנען והנם בארץ גושן. וגם האחים אמרו לפרעה, רועי צאן עבדיך וגו' ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו וגו', ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גושן. וגם פרעה השיב ליוסף (בראשית מז, ו), ארץ מצרים לפניך היא במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך, ישבו בארץ גשן וגו'.

מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד, וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ, וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ: (מה, ט-יא)

הנה לפי פשוטו של מקרא, יוסף הצדיק ממהר ומזרז את אחיו, כדי למעט בצער האב הרחמן סבא קדישא, אשר עד עתה מתאבל על בנו, וכיון שהגיע הזמן שהתודע יוסף לאחיו, אי אפשר לעכב עוד כלל. וכן נראה מפירוש רבינו עובדיה ספורנו, וז"ל, מהרו, שלא יצטער יותר. עכ"ל.

וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם, כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר, וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה, וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (מה, ה-ח)

הנה המתבונן בפסוקים אלו, יראה עד כמה גדולת הי"ת, ועד כמה עמקו מחשבותיו ממחשבותינו, ואיך הי"ת צופה ומביט מכאן ועד סוף כל הדורות.

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו: (מה, ג)

איתא במסכת חגיגה (ד, ב), רבי אלעזר כי מטי להאי קרא בכי ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו ומה תוכחה של בשר ודם כך תוכחה של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה. ע"כ. וכתבו רבותינו בעלי התוספות שם (ד"ה של הקב"ה), של הקב"ה על אחת כמה וכמה, שלא יוכל להשיב תשובה מעלייתא, להיפטר לגמרי וכו'. ע"ש.