הרב עמאר - הלכה בידוע עשו שונא ליעקב

וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ: (לג, ד)

וכתב רש"י ז"ל, וישקהו - נקוד עליו, ויש חולקין בדבר הזה בברייתא דספרי, יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו, אמר רבי שמעון בן יוחאי הלכה היא, בידוע שעשו שונא ליעקב אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו, עכ"ל (וראה ספרי בהעלותך פיסקא יא ותנחומא שמות פכ"ז).

ושאלתי למה אמר רבי שמעון בר יוחאי "הלכה" שעשו שונא ליעקב, והיה לו לומר "עובדא היא" בידוע שעשו שונא ליעקב, או "מציאות היא" וכו', ומה ענין "הלכה" לדבר זה.

והנראה בס"ד דרשב"י זיע"א, מלמדנו, ששנאת עשו אלינו אינה דבר המתחלף ומשתנה, וע"כ לא אמר "עובדא" כי העובדא משתנה, והמציאות בת חלוף היא, משנה עתים ומחליף את הזמנים, אבל ההלכה היא דבר קבוע אשר לא יזוע ולא ינוע, והוא אחד מי"ג עיקרי האמונה, שהתורה לא תשתנה ולא תתחלף בשום זמן ח"ו. וגם השנאה הזאת אינה תופעה זמנית ועראית, אלא "הלכה" היא.

וזהו גם דקדוק הלשון "הלכה בידוע" דלכאורה קשה הלשון דאם הוא "הלכה" א"כ למה צריכים אנו ל"בידוע", ואם הדבר "ידוע" א"כ מדוע אנו צריכם ל"הלכה". אמנם זה מה שרשב"י דקדק לומר, כי גם במקום שאין שנאת ישראל ידועה ורואים שבני אדום אוהבים אותם, דע כי הכל שקר וכזב, כי "הלכה" היא עשו שונא ליעקב.

וכשאמרתי רעיון זה ברבים, היה מי ששאל ואמר, דלפי זה אנו במצב קשה שאין בו תקוה ח"ו, כי נשאר שנואים לעולם.

והשבתיו דאף על פי כן יש תקוה, כי אם אנו מטיבים את מעשינו, ועושים רצון בוראנו, הוא ברחמיו מכניע את לב שונאינו ומנדינו ונותן בלבם רחמים עלינו, ומקרא מלא דיבר הכתוב (משלי טז, ז), ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים עמו.

וזה מה שהיה אצל יעקב דבאותו מקום שנאמרה הלכה זו שעשו שונא ליעקב, שם הוסיף רשב"י ואמר, שבאותה עת נכמרו רחמי עשו על יעקב ונשקו באמת ובלב שלם.