הרב עמאר - יעקב מבקש להביא גאולה לבניו

ועוד יש לבאר בזה בס"ד והוא עיקר, דיעקב אבינו ע"ה ראה את צערם של בניו במשך הגלות האחרונה, וראה שאינם נחים ואינם שוקטים והיה מיצר עליהם, ומבקש להם ריוח והצלה, וכמו שאמרו (פסחים נו, א וב"ר צו, א ושם צח, ב), ביקש יעקב לגלות את הקץ. וגם כאן ביקש יעקב לישב בשלוה בשל-ו"ה. כדי לקרב את ישועתם של ישראל ויתגלה קץ משיחיה.

דידוע דהשלמת הגאולה תלויה בהשלמת שם הוי'ה ב"ה, כדכתיב (שמות יז, טז), כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור. ואמרו חז"ל (תנחומא תצא פי"א ובמדרש תהלים מזמור ט' ובילקו"ש שם וראה פסיקתא דר"כ ג, טז ועי' תוס' ברכות ג, א ד"ה היה לך), נשבע הקב"ה שאין השם שלם ואין הכסא שלם, עד שימחה שמו של עמלק, דבכסא חסרה אות א' שהרי נאמר כי יד על "כס" ובשם הי"ת חסרות אותיות ו'-ה' שהרי נאמר כס "יה".

ובמקום אחר פירשתי ע"פ דברי האר"י זלה"ה, דעצם קיומו של עמלק הוא מורה על ניצוצות של קדושה שנפלו והם בשבי של סטרא אחרא, שמזה הם מתקיימים, וזה מראה שאין השם והכסא שלמים, דהשלמתם היא בהשבת אותם ניצוצות למקורם וכשישובו הניצוצות למקורם אין עוד קיום לעמלק. עוד כתבתי שם (ראה לעיל פר' חיי שרה מאמר ז), שהשלמת ו'-ה' דהוי'ה תלויה במלחמה ותיגרא דוקא, דכתיב (שמות יז, טז), מלחמה לה' וגו', יעו"ש.

ויעקב אבינו ע"ה שרצה לגלות את הקץ, ביקש לישב בשל - ו"ה, היינו, להשלים את שם הוי'ה ב"ה, ולהביא מנוחה לבניו, אלא שקפץ עליו רוגזו ושטנו של יוסף. ואולי רומז למשיח בן יוסף שרוגזו וכאביו קפצו עליו, שעל זה אנו מתפללים בכל יום בבונה ירושלים, שיחיה ולא יהרג ע"י ארמילוס רשיעא (ראה שעה"כ דרוש העמידה דרוש ו' ובפע"ח שער העמידה פי"ט). ואפשר שמלחמה זו היא שתביא להשלמת שם הוי'ה ב"ה, וקץ זה ביקש יעקב לגלות, אלא שנסתם ממנו כל חזון.

ואל תתמה על הדבר דרק יעקב אבינו מתעסק בזה, ולא שאר האבות, דכל אחד לפי בחינתו, ועל יעקב אבינו ע"ה נאמר (בראשית לב, כד), ויאבק איש עמו עד עלות השחר, ואמרו חז"ל מי שנאבק עם יעקב הוא שרו של עשו הממונה על סט"א (ב"ר עז, ג וראה תנחומא וישלח פ"ח דהוא סמאל והוא שרו של עשו). ומזמן אבינו יעקב ועד עתה נמשך המאבק הזה, עד שיבקע שחר הגאולה, כמאמר הנביא (ישעיה נח, ח), אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח. וזה מלמד שמאבק זה דידיה הוא ועליה רמיא, וכן אמרו חז"ל במפורש והביא דבריהם רש"י ז"ל בפרשת בחוקותי (ויקרא כו, מב), על הפסוק, וזכרתי את בריתי יעקוב, יעקוב - בחמשה מקומות נכתב מלא וא"ו, ואליהו חסר בחמשה מקומות וא"ו. יעקב נטל אות משמו של אליהו ערבון שיבוא ויבשר גאולת בניו. ע"כ. ובמקום אחר פירשתי בס"ד שזה כנגד האות ו' החסר בפדות של עם ישראל דכתיב (שמות ח, יט), ושמתי פדת בין עמי ובין עמך (חסר וא"ו), וכשאליהו ישיב את האות וא"ו של פדות למקומה, ישיב לו יעקוב אבינו את הוא"ו שלו וא"ו תחת וא"ו. (ועיין בהקדמה לשו"ת שמע שלמה ח"א וראה עוד מה שנתבאר בפר' תולדות מאמר ח ומאמר יג ופרשת וישב מאמר ב), וזהו שהמשיך הפסוק (שם), ואמר, למחר יהיה האות הזה, כלומר, שהאות וא"ו החסרה ב"פדת" דיציאת מצרים, תחזור למקומה למחר היינו בגאולה העתידה שאז יהיה "פדות" מלא. וכמו שנאמר (תהלים קיא, ט), פדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו. [א"ה - ובספר ובחרת בחיים (סדר בחוקותי), כ' כי נטל יעקב אבינו את האות וי"ו של אליהו ולקח דוקא אות הזאת כי היא הרומזת לתורה, וכתב שם כי מנין חמשה ווי"ן הם מנין שלשים, לרמוז על מלכות בית דוד, וידוע כי המלכות נקנית בשלשים מעלות (אבות ו, ו ובפ"ח דכלה), ובזוהר הק' משפטים (ח"ב קטו, א), "הקם" עם ו' עלאה משיח ראשון, "תקים" עם ו' תניינא, "עמו", דא בן עמרם וכו'. ע"כ. יבח"ר].

והנה האות ו' היא רומזת לתורה וכמו שאמרו בזוה"ק כמה פעמים (לדוגמא ראה זוהר ח"ב קיט, ב וראה תיקוני זוהר פב, ב), ועוד אמרו (ראה זוהר ח"א רמא, ב), דוי"ו הוא סימנא דחיי, וגם במסכת ב"ב (יד, א), אמרו שהלוחות ארכן ו' טפחים ורחבן ו' טפחים, וכן ההיקף של הס"ת הוא ו' טפחים. ע"ש. נמצא שגם חז"ל בגמרא רמזו את התורה בוא"ו. ובתיקונים (תיקון כ"ה), אמרו ומספרא דוא"ו ואיהו ס"ת. וכתב מרן החבי"ף ז"ל בספר סימנא דחיי (מערכת הוא"ו אות ט"ז), דמהאי טעמא נראה שניתנה תורה בששה בסיון, שהוא רמז לאות וא"ו בחינת ס"ת. והנה יעקב הוא בחינת ו' תפארת (ראה זוהר ח"א קנז, ב). ואית ביעקב וא"ו (ראה זוהר ח"ב כו, א ודו"ק), שהוא בחינת תוה"ק, שהיא תורת "אמת" וכמדתו של יעקב שהיא אמת (מיכה ז, כ), והיא גם חיי עולם, וע"כ יעקב שהוא בחינת תורה לא נאמרה בו מיתה (כמבואר בתענית ה, ב - ואגב, דע כי בעל המימרא הוא ר"י שהוא גלגול יעקב אבינו ע"ה. יבח"ר), וכיון שיעקב אבינו ענינו עסק התורה שע"י תבא הגאולה, לכן עליו חיובא רמיא לבא ולגאול.

וכבר כתב רבינו חיים ן' עטאר זיע"א באוה"ח הקדוש (ראה שמות כז, כ ובעוד הרבה מקומות), שהגאולה האחרונה תלויה בלימוד התורה הק', כי משה הוא הגואל, ואין משה חפץ לגאול עם בטלנים מתורה. עוד כתב דבר נורא (בפירושו לבראשית מט, יא), שאפילו אם יגיע העת, אם לא יהיה למוד תורה, כי אז תדחה הגאולה עד שילמדו תורה. ואכמ"ל, ועוד כתב גבי יציאת מצרים שאפילו הגאולה הזמנית שהיא יציאת מצרים שהיתה קודם מתן תורה, אפ"ה לא יהיה אפשר ליגאל ואפילו זמנית בלא תורה כלל. וע"כ לפני שיצאו ישראל ממצרים נתן להם הקב"ה את פרשת קרבן הפסח, כדי שילמדו אותה ועל ידה ינצלו, ויעקב שהוא בחינת תורה מתעסק בזה.

ונלע"ד דיותר שייך לגאולה תורה שלומדים בארץ ישראל, אשר עיני ה' אלהיך בה (דברים יא, יב), ובה תלוי השלמת ותיקון השם והכסא, שהוא תיקון כל העולמות, וכמו שדרשו דורשי רשומות על הפסוק (תהלים קלב, יג), כי בחר ה' ב"ציון" אוה למושב לו, שהמלה "אוה", יש בה א' של כסא וגם ו'-ה' של הוי'ה ב"ה ומשלים הכל, (וראה אדרא זוטא רצו, א ובשל"ה מס' פסחים מצה עשירה דרוש ב אות כג ובמסכת פסחים דרוש ו' אות כו).

וחשבתי בס"ד לרמוז את זה בפרטות דברי הפסוק, כי בחר ה' בציון וגו' היינו היכן בחר הי"ת להשלים את שמו בציון דייקא, ששם מכון כסאו ושם יושלם הכסא.

ואחר אשר הודיענו ה' כל זאת, יתעלה ויתהדר כבוד מלכותו לעד. אוסיף לכתוב מה ששמעתי באומרים לי, כי הענין הזה נרמז בבירור בנוסח התפלה באמת ויציב וכו', דאומרים, הוא קיים וכו'. דתיבת "הוא" יש בה השלמת השם והכסא כמו תיבת "אוה" הנ"ל, והיא היא. וזה אומרו, הוא קיים, ושמו קיים, שמשלימים שם הוי'ה ב"ה, וכסאו נכון, שגם הכסא הושלם, ואחר ששתיהם הושלמו, ומלכותו ואמונתו לעד קיימת. כי מאז אין שום הפסק עוד וגאולת עולם תהיה לנו. [א"ה - ובשל"ה הקדוש (תולדות אדם בית ה' בית דוד אות ד'), פירש על דרך זה את מאמה"כ (זכריה יד, ט), ביום ההוא יהיה ה' למלך וגו', ביום ה"הוא" דייקא שהוא אותיות "אוה". יבח"ר].

ועתה עלה בדעתי לשאול בנוסח אמת ויציב למה מקדימים ואומרים אמת אלהי עולם מלכנו צור יעקב מגן ישענו, ורק אח"כ אומרים לדור ודור הוא קיים וכו'. ועוד למה כל זה נאמר רק אחר ט"ו ווי'ן דאמת ויציב ונכון וכו'.

ולפי כל האמור נלע"ד ק'לה כמות שהיא, דהט"ו ווי"ן הם מחולקים לשלשה, חמשה ווי"ן ממה שנחסרו מאליהו, שחמש פעמים כתוב "אליה" חסר וא"ו. וחמשה ווי"ן כנגד ה' פעמים שכתוב "יעקוב" מלא וי"ו, ועוד חמשה ווי"ן כנגד ווי העמודים, שכל עמודי הספר תורה מתחילים באות וא"ו. חוץ מחמשה עמודים שסימנם בי"ה שמ"ו כידוע, וכ"כ רבינו הרמ"א ז"ל בהגה לש"ע יו"ד (רעג, ו), וכמ"ש בהקדמה לשו"ת שמע שלמה ח"א, שמרן החיד"א בברכ"י (שם), כתב בשם ספר הציוני, שהוא סוד גדול לכתוב ווי העמודים ואין לבטל המנהג. ע"ש. וכן נוהגין בכל המקומות. וכתבתי שם שהם כנגד חמשה ווי"ן שלקח "יעקוב" מאליהו הנביא ז"ל. וכנגד אלו החמשה ווי"ן החסרים בראשי עמודי הס"ת, אנו אומרים עוד חמשה ווי"ן באמת ויציב, וכל הווי"ן בכללותן עולין למנין חמשה עשר, שבהם תלויה פדותינו וגאולתינו השלמה בב"א.

ולכן רק אחר שאנו מזכירים כל זאת אומרים אמת אלהי עולם מלכנו צור יעקב מגן ישענו. לומר, שהגאולה היא בידי הי"ת אלהי עולם לבדו, והמתעסק בזה מאז הוא יעקב אע"ה ועל כן הוא נזכר באמת ויציב "צור יעקב" מגן ישענו. ואז ממשיכים ואומרים לדור ודור הוא קיים, ואפשר שזה כנגד מה שנאמר (שמות יז, טז), מלחמה לה' בעמלק מדור דור, על כן גם כאן הזכיר ואמר, "לדור ודור". ואח"כ אמר "הוא" קיים, לרמוז כי במילת "הוא" היינו בזמן הגאולה תהא השלמת השם והכסא יחד.

ואל ה' ויאר לנו באורו הגדול ואליו עינינו צופיות ומייחלות, כי לו משפט הגאולה להשלימה ולגלותה, ותראה ותגלה מלכותו עלינו מהרה לעיני כל חי לאמר, הן גאלתי אתכם אחרית כראשית, בישועה וברחמים, יראו עינינו וישמח לבנו ותגל נפשנו בישועתך מלכנו, להציל נחלתך ועדתך להושיעה ולהרגיעה, בשובה ונחת, את כל ונוכחת, כשמש זורחת, והיא פורחת, כל לב משמחת, שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה, יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם. במהרה בימינו אמן.

(מתוך הקדמה לספר כרם שלמה ח"ב)