הרב עמאר - כח התפלה כשהיא באה מתוך לב נשבר

וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וגו', וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וגו', וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וגו', וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה' עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת. (בראשית כט, לב-לה), וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי, וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן: (ל, א-ב)

ומצינו בדברי רבותינו (ראה ב"ר עא, ז), שרחל אמרה ליעקב, הבה לי בנים, התפלל עלי לפני ה' כשם שעשה אביך לאמך, ויעקב ענה לה, אני איני כאבא, אבא לא היו לו בנים, אני יש לי בנים, וממך מנע ה' ולא ממני. וכן הוא בפירוש רש"י ז"ל (שם).

והדברים מתמיהים מאד, וכי מפני שיש ליעקב בנים מלאה, אינו חפץ להתפלל בעד רחל שגם לה יהיו בנים, והאם יש צד מחשבה לומר שמפני שהוא יש לו בנים מאשה אחרת, משום כך הוא אינו כאביו, ועל כן אינו צריך להתפלל עבורה. ופשוט דאין זה כפשוטו. צא וחשוב אם יבא חשוך בנים לפני איזה צדיק ויבקש ממנו ברכה שיזכה לבנים, והצדיק יענהו, לי יש בנים ב"ה ולך אין, תתפלל אתה! וכן בעניני פרנסה או שאר ענינים היתכן כדבר הזה בעולם.

וכבר עמד ע"ז רבנו הרמב"ן ז"ל בפירושו לתורה (בראשית ל, א), וז"ל, ואני תמה, אם כן למה חרה אפו, ולמה אמר התחת אלהים אנכי, ושומע אל צדיקים ה' ומה שאמר יעקב, אבא לא היו לו בנים אני יש לי בנים, ממך מנע ממני לא מנע. וכי הצדיקים אינן מתפללים בעד אחרים, והנה אליהו ואלישע התפללו בעד נשים נכריות (מ"א יז, כא, ושם ב' ד, טז). ונראה שבשביל זה תפסוהו רבותינו, ואמרו בבראשית רבה (עא, ז), אמר לו הקב"ה כך עונין את המעיקות, חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בנה וכו'. והאריך ליישב את הענין לפי הפשט, יעו"ש.

ואילולי דב"ק של הרמב"ן ז"ל היה נראה דשני ענינים נזכרו במדרש. דמה שאמר הקב"ה ליעקב כך עונין את המעיקות, הוא על שחרה אפו בה, ואמר לה התחת אלהים אנכי וגו'. שהיה לו להשיבה אמירה נעימה ורכה, להשיב נפשה ולפייסה בנועם אמריו, והוא דיבר עמה קשות בעת צערה, על זה אמר לו, "וכי כך עונין את המעיקות" אבל מה שאמר יעקב לרחל אני אינני כאבא, עדיין צריך הבנה, שהרי לא רק למעיקות אין צריך לענות כן, אלא אפילו לאדם שש ועליז אין עונין כן, וכיצד יתכן שעלתה על לב יעקב אבינו ע"ה להשיבה מילין קשים כגידין, היורדות לחדרי הלב ודוקרות אותו כמדקרות חרב. וזה לא יתכן להאמר בשום אופן על יעקב אבינו בחיר שבאבות.

והנה ידוע מאמר חז"ל (ראה יבמות סד, א ושהש"ר ב, מא ותנחומא תולדות פ"ט), שאמרו, למה היו אבות האומה ונשותיהם עקרים, משום שהקב"ה מתאוה לתפילתם של צדיקים. וכבר הקשו על זה כמה מבעלי המוסר שצריכים להבין את מאמר חז"ל הנז', וכי אם לא יהיו האבות עקרים לא יתפללו. ותירצו, דאינה דומה תפלה של לב נשבר ונדכה, לתפלה של אדם שהוא נמצא במצב טוב.

כי התפלה של בעל לב נשבר בוקעת ויוצאת מקירות לבו וממעמקים יקרא אל ה', מה שאין כן במי שנמצא במצב טוב. וזהו שביקש דוד המלך ע"ה, להתפלל תפלת עני, באומרו (תהלים פו, א ואילך), תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני כי עני ואביון אני, שמרה נפשי כי חסיד אני וגו'. ובזהר הקדוש אמרו (פרשת בלק, ח"ג קצה, א), וז"ל, אבל תלתא אינון דאיקרון תפלה, תפלה למשה וכו', תפלה לדוד וכו', תפלה לעני, מאן חשיבא מכולהו, הוי אימא תפלה דעני, תפלה דא קדים לתפלה דמשה, וקדים לתפלה דדוד. וקדים לכל שאר צלותין דעלמא. מאי טעמא, בגין דעני איהו תביר ליבא, וכתיב (תהלים לד, יט), קרוב ה' לנשברי לב וגו', ומסכנא עביד תדיר קטטה בקודשא בריך הוא, וקודשא ב"ה אצית ושמע מילוי וכו'. ונתבאר עוד שם שתפלת העני מתקבלת לפני כל שאר התפלות כיעו"ש (ועי' עוד בזוהר ח"א כג, ב ושם קסח, ב וח"ב פו, ב ובח"ג ברע"מ רעג, ב).

עוד איתא שם, משה צלי צלותיה ואתעכב כמה יומין וכו', דוד חמא דכל כוין וכל תרעי שמיא, כולהו זמינין לאפתחא למסכנא וכו', כיון דחמי האי, עבד גרמיה עניא ומסכנא, ופשט לבושא דמלכותא ויתיב בארעא כמסכנא, אמר תפלה, דכתיב, תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני, ואי תימא אמאי, בגין כי עני ואביון אני, אמר ליה קודשא ב"ה, דוד, ולאו מלכא את ושליט על מלכין תקיפין, ואת עביד גרמך עני ואביון, מיד אהדר צלותיה בגונא אחרא, ושבק מלה דאביון ועני, ואמר שמרה נפשי כי חסיד אני, ועם כל דא כלא הוה ביה בדוד. עכלה"ק. והנה ראינו שתפלת העני היא החשובה והמעולה שבתפילות, עד שדוד המלך פשט את בגדי מלכותו ולבש בגדי עוני, וישב על הארץ כדי להתפלל, והקב"ה אמר לו אינך עני ואביון, ולמה אתה מתפלל כעני, ואז חזר דוד ואמר "שמרה נפשי כי חסיד אני".

וצריך להבין למה אמר לו הקב"ה לדוד למה תעשה עצמך עני ואביון, והרי אתה מלך וכו', והרי דוד בחר להתפלל תפלת עני ופשט את בגדי המלכות וישב על הארץ, להתפלל והתחנן כעני ואביון, ומה פסול יש בתפלה זאת.

וצ"ל דכיון שהי"ת שמו אמת, ודובר שקרים לא יכון לנגד עיניו, ע"כ אמר לדוד שאין זה נכון שיתפלל כעני כשאין הדבר כן. ועוד, כי העני לבו שבור מחמת העוני שמדכאו ומשפילו עד עפר, ולבו נשבר בקרבו, ומתוך המשבר הזה הריהו צועק אל ה' בצערו וכאבו, וצעקתו זאת שיוצאת מנאקת לבו, עמוק עמוק מקירות הלב ממש, ורחמנא לבא בעי (סנהדרין קו, ב), ותפלה היוצאת מעומק הלב באמת היא העולה לפני המקום ופותחת לפניו את כל החלונות והשערים. אבל כשאין הרגשת כאב בעומק הלב מתוך צור ומצוק אמיתי, לעולם לא יגיע אדם לאותם עמקים, ולאותו כח תפלה מיוחד שטמון בתפלתו של העני, ולעולם אי אפשר להגיע לאותו עומק כי אם בהיות המתפלל עני ואביון אמיתי, ודוד המע"ה לא יכל להגיע לזה בעת מלכותו.

ובזה יובן למה היו האבות והאמהות עקורים, והרי בלא"ה גם היו מתפללים, אלא מכאן שהקב"ה רוצה תפלות העולות מעומק הלב ממש, ולזה אמרו רבותינו (יבמות סד, א), כי הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, כי ע"י שהיו האמהות עקרות, התפללו מתוך השברון הגדול הזה כי עני חשוב כמת, וכן מי שאין לו בנים חשוב כמת כמו שנאמר ואם אין מתה אנכי, ואמרו רבותינו (ב"ר עא, ו), מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת.

והנה ע"י הרגשת הכאב הזאת עולה התפלה מעומק שכזה, ובוקעת את כל המחיצות ושוברת את כל החומות, ומגעת עד לפני המקום ב"ה, ואעפ"י שגם אם לא היו האמהות עקרות, בכל זאת לא היו חדלות מלהתפלל ולהתחנן לפי ה' ב"ה, יומם ולילה לא ישבותו. מכל מקום, אינה דומה לתפלה זו, ואע"ג דבאמהות הקדושות עסקינן, אין זה דומה לתפלה היוצאת מלב נשבר.

ובזה יובן היטב מאמרו של יעקב אבינו ע"ה לרחל, "אני אינני כאבא, לאבא לא היו בנים לי יש בנים", היינו, שבודאי יעקב אבינו התפלל על רחל יומם ולילה, ומסתמא שגם היא ידעה מזה בלא שום ספק, רק אמרה ליעקב, הבה לי בנים, כלומר אני יודעת שאתה צדיק ואם תתפלל בכל לבך ודאי שהקב"ה ישמע תפלתך, ותפלת אביך תוכיח, שנעתר לו ה', ותהר רבקה אשתו. ועל כן הנני דורשת ממך "הבה לי בנים", כלומר, אני רוצה תפלה כזאת שתביא לי בנים. וע"ז השיב יעקב אבינו ע"ה לרחל, "התחת אלהים אני", וכי מי אני שאוכל להבטיח שתתקבל תפלתי, ומה שאמרת שאעשה כאבא, אני איני כאבא, אשר הוא עצמו היה חשוך בנים, ואני לא, ועל כן אינני יכול להגיע לעולם לאותה עמקות ולאותה דרגה של תפלה אשר רק לב נשבר ונדכא מסוגל להגיע עד שם, ובזה גם רמז יעקב לרחל שתתעצם בתפלתה, וזה שאמר לה, "ממך מנע ולא ממני". כלומר, את יכולה להגיע לתפלה מעומק הלב ולא אני. ולמדנו מזה עוד באגב, ששברון הלב בתפילה גדול מזכות אבות.

אשרי משכיל אל דל

ומה שהקפיד הקב"ה על יעקב ואמר לו, "וכי כך עונים למעיקות". הוא על שהקשה יעקב את דברו לרחל. כי אע"ג שיעקב אבינו ע"ה צדק בכל דבריו, מ"מ, היה צריך להשיבה באמירה רכה ונעימה, בדברים המפייסים, וגדול המפייס (עי' לדוגמא ב"ב ט, ב). ולכן מצינו שלא אמר הקב"ה ליעקב שאינו צודק בדבריו, אלא רק אמר לו מדוע ענית כך לרחל וכי כך עונין את המעיקות. כי בשעת צרה צריך חכמה איך להשיב דברים המיישבים את הלב.

ושמעתי בזמנו מהגה"צ המפורסם כקש"ת רבי רפאל ברוך טולידאנו ע"ה אב"ד מקודש דעי"ת מכנאס, שהיה מפרש את הפסוק בתהלים (תהלים מא, ב), אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'. דלכאורה הוה ליה למימר, אשרי תומך בדל, או אשרי עוזר לדל, אבל מה שייך לשון "השכלה" בזה.

ופירש הוא ז"ל, שהדל אין דעתו מיושבת עליו, כי העניות מעבירה את האדם על דעתו, וכשהאדם מפייסו ומדבר על לבו, הריהו מחזיר לו את דעתו וחכמתו למקומה, ולזה אמר, אשרי משכיל אל דל. ושכרו עמו, ביום רעה ימלטהו ה' ומלבד זאת זוכה לאחד עשר ברכות המפורשות מפי רבותינו כמבואר במסכת בבא בתרא (ט, ב וראה מה שנתבאר בזה עוד להלן פר' ויחי מאמר כה).

וזו הדרישה שהיתה מיעקב אבינו, ועל זה הוכיחו הקב"ה, לאמר, כך עונין למעיקות. אבל לגופם של הדברים הצדק עמו. רק שהיה צריך להשיב לרחל בלשון רכה ובאמרי נועם.

* * *

בהדי דכבשי רחמנא למה לך

עוד, יש לפרש את הענין הזה, דכשראתה רחל אמנו ע"ה שאחותה לאה כבר ילדה בן רביעי ליעקב, ולא עוד אלא זכתה בְּלֵוִי, שממנו יצאו כהנים ולויים, וממנו יצאו משה ואהרן וכל קדושים עמם, והוסיפה וזכתה גם ביהודה שממנו יוצאת שושלת המלוכה, וממנו דוד המלך, וממנו מלך המשיח. אז, "ותקנא רחל באחותה". ובאה אל יעקב בטענה, שהוא יעדה לו להיות עקרת הבית, עיקרה של הבית, ועתה נהפכה לעקרה בבית.

ועיקר קנאתה של רחל היה במעשיה הטובים של לאה וכמאמר רבותינו (ב"ר עא, ו), שאמרה רחל אלולי שצדקה לאה ממני לא זכתה לבנים, וכן הוא בדברי רש"י.

ואולי טענת רחל ליעקב היתה "הבה לי בנים", כלומר, הלא אתה הבטחתני שאהיה עיקרו של בית, וא"כ למה לא יצאו ממני המלכות והכהונה, והיתה לה תרעומת עליו, כי הוא נביא ויודע, ואיך הבטיחה להיות היא עקרת הבית, ולא נתקיים בה.

ויעקב אבינו השיבה, "התחת אלהים אנכי", היינו, כי אלו דברים שהם "כבשי דרחמנא" ואין מי שידעם, רק האלהים לבדו, וזהו אומרו, התחת אלהים אנכי, כלומר, כן היו מחשבותי שאת תהיי עקרת הבית, אבל אין הדבר מסור בידי, רק לו נתכנו עלילות.

וכן אמר ישעיהו הנביא לחזקיה מלך יהודה, שלא רצה לשאת אשה משום שראה שעתידין לצאת ממנו עובדי עבודה זרה, ואמר לו ישעיה (ראה ברכות י, א), מאי דמפקדת עביד, ובהדי כבשי דרחמנא למה לך. ע"ש. כי אין שום בריה בעולם שיכולה להכניס את ראשה לענינים אלו, לדעת את חשבונותיו יתברך אשר לו לבדו נתכנו עלילות. ואין הדבר תלוי במעשים בלבד, אלא הרבה חשבונות יש לו להקב"ה אשר הוא מביט וצופה עד סוף כל הדורות.

ואפשר שיעקב אבינו כעס על רחל כי תלתה את חסרון הבנים בחוסר צדקתה, ופירש לה דלאו בזה לבד תליא מילתא, ויש לו להקב"ה חשבונות עמוקים, ולא כמחשבותיו מחשבותינו, ושלא תוסיף להצטער גם על זה.

ואעפ"י שמחשבתו היתה אך ורק לטובתה, מכל מקום התרעם עליו הקב"ה, ואמר לו, שלא כך עונים למעיקות, וצריך לבחור לשון למודים שיש בו כדי לפייסה, ויאמר את הדברים באמירה רכה ונעימה. כי לא די בצדקת הדברים, אלא צריך גם להלבישם בלבוש טוב ונעים ככל האפשר.