הרב עמאר - ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ויהא שמיה רבה מברך לעלמי עלמיא, ענינם שוה

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים: (מט, א)

אמרו רבותינו (פסחים נו, א ב"ר צו, א ושם צט, ה ותנחומא ויחי פ"ח), ביקש יעקב לגלות הקץ, ונסתלקה ממנו שכינה. וכן הוא בתרגומים כאן ובדברי רש"י ז"ל.

ובתרגום ירושלמי הוסיף וכתב בזה, ענה אבונא יעקב, ואמר להון [לבניו] אברהם אבוי דאבא קם מיניה פיסול ישמעאל וכל בני קטורה. ויצחק אבא קם מיניה פיסול עשו אחי. ואנא דחיל דלא יהא ביניכון גבר ליביה פליג על אחוי, למיזל למפלח קדם טעוון אוחרנין. [פירוש, שאמר יעקב לבניו פן יש בכם ח"ו מי שלבו פונה מעם ה', וע"כ נסתלקה השכינה]. ענו כולם ואמרו לו, שמע מינן ישראל אבונא, ה' אלהינו ה' אחד. ענה יעקב ואמר יהא שמיה רבא מברך לעלמי עלמין, עכ"ל התרגום.

ובגמרא פסחים (נו, א), ג"כ אמרו, שבני יעקב השיבו לו, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ובזה השיבו לו שאין בהם שום פיסול ח"ו. והוא ענה אחריהם, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ולכאורה נראה שהבבלי והתרגום ירושלמי חולקים מה היתה תשובתו של יעקב אבינו ע"ה, כי בתרגום ירושלמי אמרו שהשיב יהא שמיה רבא וכו', ואילו בתלמוד בבלי אמרו שהשיב יעקב ברוך שם וגו'.

וזכורני שראיתי בהקדמה לח"ב מספר שערי אורה להרה"ג רמ"צ ברגמן שליט"א חתנא דבי נשיאה של בעל "אבי עזרי" זיע"א שכתב בשם הגאון בעל עמודי אור, שיהא שמיה רבא וכו' הוא תרגום של ברוך שם וגו'. והוכיח שכבוד מלכותו יתברך, היא גדולתו של המקום ברוך הוא. ע"ש. ובאמת שבמסכת יומא (לז, א), אמרו שכשהכהן הגדול אומר, שם המפורש, הכהנים והעם עונים ברוך שם וגו', משום דכתיב (דברים לב, ג), כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו, ובשעה שמזכירין שם ה' צריכים לתת לו כבוד. נמצא דהבו גודל, הוא לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

וא"כ יהא שמיה רבה מברך, שהוא, יהא שמו הגדול מבורך, זהו עצמו, ברוך שם כבוד מלכותו. לעלם ולעלמי יתברך, זהו לעולם ועד. ונמצא דהירושלמי והבבלי לא פליגי, רק בתרגום ירושלמי כתב בלשון ארמית, ואילו בתלמוד בבלי נקט בלשון הקודש ברוך שם וכו'.

והנה ידוע שברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אומרים אותו בלחש, כמו שכן נפסק בשו"ע או"ח (סי' ס"א סעיף יג). וטעם הדבר כמו שמצינו בפסחים (נו, א), אמרי רבנן, היכי נעביד, נאמרוהו לא אמרו משה רבינו, לא נאמרוהו אמרו יעקב, התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי. אמר רבי יצחק אמרי דבי רבי אמי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה, אם תאמר יש לה גנאי. לא תאמר יש לה צער, התחילו עבדיה להביא בחשאי וכו', יעו"ש. ברם רבותינו במדרש רבה (דברים רבה ב, לה), אמרו, שמע ישראל, רבנן אמרין בשעה שעלה משה למרום שמע למלאכי השרת שהיו אומרים להקב"ה בשכמל"ו, והוריד אותה לישראל. ולמה אין ישראל אומרים אותו בפרהסיא, א"ר אסי למה הדבר דומה לאחד שגנב קוזמין (פירוש מין תכשיטין), מתוך פלטין של מלך נתנה לה לאשתו ואמר לה אל תתקשטי בה בפרהסיא, אלא בתוך ביתך אבל ביום הכפורים שהן נקיים כמלאכי השרת הן אומרים אותו בפרהסיא בשכמל"ו, ורבינו הטור הביא את דברי המדרש הזה באו"ח סי' תרי"ט, (א"ה - ועי' יפה ללב או"ח סי' ס"א אות יו"ד מש"כ בזה. וראה לרבינו הרמב"ם פ"א מק"ש הלכה ד' שנראה שעירב דברי התלמוד עם דברי המדרש, יעו"ש. יבח"ר). ועל כן כל השנה אומרים בשכמל"ו בלחש, מלבד יום הכיפורים, שאז אנו כמלאכים, ואומרים אותו בקול רם.

ולפי הדברים הנ"ל יוצא דבר חשוב ונפלא, כי כשאנו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אנו אומרים אותו בלשון הקדש כמו שהמלאכים אומרים אותו ממש, ולכן אנו אומרים אותו בלחש מפני הכבוד. אבל כדי שלא יראה שאנו מקילים בכבוד הי"ת ח"ו לומר שבחו בלחש, על כן אנו אומרים אמן יהא שמיה רבא בקול רם כי הוא בלשון ארמית ואין חשש מפני המלאכים. ואנו אומרים אותו בארמית בקול רם כנגד מה שאומרים אותו בלשון הקדש בלחש, ועל כן אמרו חז"ל, כל האומר יהא שמיה רבה בכל כחו קורעים לו גזר דינו של שבעים שנה (שבת קיט, ב - ומה שנזכר קריעת גזר דין של שבעים שנה הוא ברי"ף ברכות דף י"ג ע"ב מדפי הרי"ף), כי בארמית גם כשהאמירה באה בקול רם אין פגיעה במלאכים, לפי שאינם יודעים ארמית.

ועיין בבעל הטורים שכתב שיעקב אמר לבניו שמע ישראל, ונרמז בכתוב, הקבצו ושמעו בני יעקב, שמעו הן אותיות שמע ו', שאמר להם שמ'ע ישראל שיש בו ו' תיבות עכ"ל, וצ"ע שבגמרא נאמר שהם אמרו לו שמע ישראל וגו' ולא הוא שאמר להם [א"ה – בפי' בעל הטורים הנדפס עפ"י כת"י, איתא, שבני יעקב אמרו לו שמע ישראל, והוא כדברי הגמ' ולק"מ. יבח"ר].