הרב עמאר - פרשת ויגש

וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ: (מה, י)

צריך להבין למה בחר יוסף בארץ גושן לישיבת אביו ואחיו. ומהפסוקים דלהלן (בראשית מו, לד ושם מז, א ושם שם, ד), אנו רואים שיוסף עומד על ענין זה מאד, כאשר נאמר והיה כי יקרא לכם פרעה וגו'. ואמרתם אנשי מקנה וגו', בעבור תשבו בארץ גושן וגו'. ועוד נאמר, ויבא יוסף ויגד לפרעה ויאמר אבי ואחי וצאנם ובקרם וכל אשר להם באו מארץ כנען והנם בארץ גושן. וגם האחים אמרו לפרעה, רועי צאן עבדיך וגו' ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו וגו', ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גושן. וגם פרעה השיב ליוסף (בראשית מז, ו), ארץ מצרים לפניך היא במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך, ישבו בארץ גשן וגו'.

מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד, וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ, וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ: (מה, ט-יא)

הנה לפי פשוטו של מקרא, יוסף הצדיק ממהר ומזרז את אחיו, כדי למעט בצער האב הרחמן סבא קדישא, אשר עד עתה מתאבל על בנו, וכיון שהגיע הזמן שהתודע יוסף לאחיו, אי אפשר לעכב עוד כלל. וכן נראה מפירוש רבינו עובדיה ספורנו, וז"ל, מהרו, שלא יצטער יותר. עכ"ל.

וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם, כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר, וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה, וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (מה, ה-ח)

הנה המתבונן בפסוקים אלו, יראה עד כמה גדולת הי"ת, ועד כמה עמקו מחשבותיו ממחשבותינו, ואיך הי"ת צופה ומביט מכאן ועד סוף כל הדורות.

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו: (מה, ג)

איתא במסכת חגיגה (ד, ב), רבי אלעזר כי מטי להאי קרא בכי ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו ומה תוכחה של בשר ודם כך תוכחה של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה. ע"כ. וכתבו רבותינו בעלי התוספות שם (ד"ה של הקב"ה), של הקב"ה על אחת כמה וכמה, שלא יוכל להשיב תשובה מעלייתא, להיפטר לגמרי וכו'. ע"ש.

מאמר שנכתב לכבוד האי תנא דידן נר המערבי, ענף עץ אבות, חמדת הלבבות, ציר שלוח מרוכב ערבות, קדוש ישראל מופת הדור ופלאו רבינו ישראל אביחצירא ע"ה וזיע"א, ינון שמו לעד, וזכותו תעמוד לזרעו לברכה ולכל בית ישראל, וגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, כי לא ישקוט האיש ולא ינוח, כי אם כילה מלאכתו בקודש, אשר בה עסק כל ימי היותו על האדמה, לקרב את גילוי משיח צדקינו, עד כי יבא שילה בשובה ונחת, את כל ונוכחת, בשוב ה' את שבותינו בב"א.