הרב עמאר - בטעם ששלח יעקב דוקא את יהודה לפניהם לגושן

וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גּשֶׁן, וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד, וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי: (מו, כח-ל)

כתב רש"י ז"ל בשם מדרש אגדה, להורות לפניו, לתקן לו בית תלמוד, שמשם תצא הוראה. ע"כ. וכתב השפתי חכמים (שם אות ת'), שיצא להם כן, מדכתיב בפסוק להורת חסר וא"ו שניה, ויש בו אותיות תורה.

ואולי יש ענין בזה שיפגשו בית יהודה ובית יוסף יחדיו כי הגאולה יוצאת מבין שניהם. שכבר פירשתי בפרשת וישב (מאמר ב), במ"ש חז"ל (בבראשית רבה פד, ג וכ"ה בילקו"ש בראשית רמז קמ), ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף, היינו, שרצה יעקב אבינו כבר אז בעת ההיא לקרב ולגלות את הקץ תיכף ומיד, ע"י שרצה לישב בשֶל-ו"ה ולהשלים שם הוי"ה ב"ה שלא יהיה חסר, וקפץ עליו רוגזו של יוסף, באמור לו משיח בן יוסף עדיין לא בא, ואתה רוצה להביא את משיח בן דוד.

וכאן שלח את יהודה לפניו, להכין לו את הדרך לבית תלמוד להורות לפניו, אבל משלוח זה הוא הכנה, שהרי אין מלך המשיח בא אלא ע"י תורה, וכמ"ש רבנו בעל אוה"ח הקדוש בפרשת ויחי, על הפסוק כבס ביין לבושו (בראשית מט, יא), שהוא יינה של תורה, אשר בו יתוקן כל ענין, ויכובס כל עון וכל חטאת, ורק אחרי שיעסקו בתורה יתגלה אורו של משיח, ועוד כתב כן על פני ספרו במקומות רבים מאד, שכל הגאולה תלויה רק בתורה, וכתב (בפירושו לשמות כז, כ), כי משה הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון, ואין משה חפץ לגאול עם בטלנים מתורה, כלשונו הקדוש. ע"ש.

[א"ה - מן הראוי להביא כאן דברות קדשו של מרן רבינו חיים פלאג'י זצוקללה"ה במכתב שכתב לה"ר צבי הירש לעהרן מאמשטרדם (נדפס מכת"י בירחון כרם שלמה דחסידי באבוב), אחר השריפה הנוראה שפקדה את העיר איזמיר בי"א אב שנת תר"א ובה עלו כל בתי היהודים באש, ונשרפו הבתי כנסיות ובתי המדרשות, ובתוכם נשרפו להחבי"ף נ"ד חיבורים עצומים ונוראים בכל חלקי התורה הקדושה (ואם תרצה להבין מה היו חיבוריו בהלכה, ראה תראה את ספרו לב חיים ח"א שנדפס לפני השריפה הנ"ל, ויש בו ק"א תשובות מסודרות לפי סדר השו"ע או"ח וזה מגיע עד סי' י"ז בשו"ע או"ח, ורבינו החבי"ף ז"ל כתב בהקדמת ספר חיים לראש, שהיה לו חיבור כזה מסודר על כל סדר השו"ע, והיו תשובות לאלפים ולרבבות, וע"ש עוד ממה שנשרף), ובנוסף לזה כל רכושו היה למאכולת אש, ובכלל זה נשרפה נדוניית שלש בנותיו. ובבוא מרן החבי"ף לבקש עזרה מרצ"ה לעהרן לא ביקש עזרה עבור בני משפחתו, אלא ביקש ספרים ללמוד ולעיין בהם, כדי שיוכל לכתוב פסקים ולעסוק בלימוד תורה. וכתב שם להעיד על עצמו כי קשה לו חסרון הספרים יותר מן המות. ובזה פירש סמיכות הפרשיות ויגש לויחי, שבסוף ויגש נאמר ואת יהודה שלח לפניו, כדי להכין לו בית מדרש, ורק אחר שיש בית מדרש ולימוד התורה, אז ויחי יעקב. זת"ד המרטיטים כל לב. יבח"ר].

ולכן יעקב שלח את יהודה דוקא שילך להורות לפניו גושנה להכין לו בית מדרש. דאפשר שגם ההכנה הזו שעושים כדי להרבות תורה ולהפיצה ברבים, חשוב שתעשה ע"י יהודה וביתו, וכמו שמצינו בחזקיה מלך יהודה שהרבה תורה בישראל כידוע ומפורסם לכל (ראה סנהדרין צד, ב), וע"כ שלח יעקב את יהודה בכבודו ובעצמו. אך אמר לו שכל זה צריך להיות בשיתוף עם יוסף שגם הוא יקדים ויתקן חלקו, להכרית קוצים וחוחים מכרם בית ה' צבאות, וע"כ אמר הכתוב, ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף, להורות לפניו, ויש לרמוז דמילת "לפניו" השני קאי על יעקב שהוא בחינת תורה - תפארת, כדכתיב (מיכה ז, כ), תתן אמת ליעקב, וזה שנאמר ל"הוֹרֹת" שהוא אותיות תורה, ומשם תצא הוראה לכל בית ישראל.

פגישת יעקב ויוסף

וסמיך ליה, ויאסור יוסף את מרכבתו, ויעל לקראת ישראל אביו גושנה, היינו, כי מיד שראה יוסף שממנו עתיד לצאת משיח בן יוסף כי השעה כשרה ומתקרבת הגאולה, והנה המלכים נועדו, תיכף, אסר וקשר את מרכבתו, שזה רומז על עניני הגשמיות וכבוד המלכים. "ויעל", שעלה ונתעלה. לקראת ישראל אביו, למעלות התורה והקדושה, להתחזק ולרומם את קרן התורה, ולהרחיב את גבולות הקדושה.

וכתב רש"י ז"ל, ויאסור יוסף מרכבתו. הוא עצמו אסר את הסוסים למרכבה להזדרז לכבוד אביו. והוא מתאים מאד במה שרמזתי בו בס"ד.

ושוב ראיתי בספר דעת זקנים מבעלי התוספות ז"ל, שכתב, ויעל לקראת ישראל, פירוש עליה היתה לו על שהלך לקראת אביו לכבדו וכו', וגשן נתן פרעה לשרה אמנו, ולכך בחרו בה ישראל, ונפלה בחלקם ולא ערערו בה מצריים. עכ"ל, והיא היא העליה שעלה יוסף, היינו, שאסר את כל הכחות הגשמיים, והעלה אותם לקראת התורה והקדושה, שזהו לקראת ישראל אביו, כי כידוע יעקב רומז לתורה הקדושה.

ונאמר עוד שם, "וירא אליו ויפול על צואריו, ויבך על צואריו עוד". וכתב רש"י ז"ל שיוסף הרבה והוסיף בבכי יותר על הרגיל, אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו, שהיה קורא את שמע. עכ"ל. ובשפתי חכמים שם (אות ד'), הקשה ולמה יוסף לא קרא ג"כ ק"ש באותה שעה, ותירץ דיוסף היה עסוק בכבוד אביו, והעוסק במצוה פטור מן המצוה (ראה סוכה כו, א). עוי"ל דיוסף היה פוטר את עצמו בפסוק ראשון, מפני שהיה טרוד, כדאמרינן (ברכות יג, ב), שמע ישראל וגו' זו היא ק"ש של רבי יהודה הנשיא, מפני שהיה טרוד בגירסא עם התלמידים. ע"כ.

ואפשר דאם היה יוסף מתעלה עוד ברגע הזה אל אביו בעליה נוספת, והיה קורא עמו ק"ש, שיש בו קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות (מתני' ברכות ב, ב ובגמ' שם יד, ב), כי ע"י ק"ש מכניעים את היצה"ר (ראה ברכות ה, א), ומתעלים בלימוד תורה שיהיה לשם ה' ב"ה בנקיות הדעת וזכות הנפש (כמו שנתבאר לעיל פרשת וישב מאמר יא), ואפשר שהיו משלימים בעת ההיא את תיקון העולם במלכות שדי, ויה"ר שנזכה לזה מהרה שיקרבנו הי"ת לעבודתו ויקרב קץ משיחיה.

ואולי ע"ז נאמר מיד שם )בראשית מו, ל), ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך, כלומר, שיעקב אבינו ציפה שבעת שיפגוש ביוסף יתקנו יחדיו את העולם במלכות שדי, ואמנם יוסף לא כיון בעת ההיא אל התיקון שביקש יעקב אבינו ע"ה לעשות, וחלפה הלכה עת רצון ההיא. אבל היה יעקב מתנחם בכך שראה את בנו יוסף חי וגדול בתורה וביראת ה' טהורה. אבל את קירוב הישועה שעליה נאבק יעקב כל ימיו ללא הרף לא השיג גם בפעם ההיא. והוא ממשיך עד היום בדרך זו להשתדל על גאולתינו ופדות נפשנו, צור יעקב מגן ישענו.