הרב עמאר - לא להתפעל מיופי העוה"ז והנאותיו

וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר, וַיַּצְמַח ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע: (ב, ח-ט)

אולי יש לפרש בדרך רמז, שיש כאן ציור חי על העוה"ז. מחד גיסא ירמוז אל הנסיונות העצומים, ומאידך גיסא ירמוז אל התועליות הנפלאות שאפשר להשיג. כי הקב"ה נטע גן יפה ונהדר, והצמיח בו כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל, כלומר, שהעוה"ז מכוייר ומצוייר ומושך את לבו של האדם, ואם האדם יטה עצמו אחר יופי העוה"ז ומחמדיו, לא תשבע עינו לעולם, כי ככל שירבו הישגיו החומריים, וככל שיתעצמו הנאותיו הגשמיות, כן תגדל תאותו וירבה תאבונו, ואין אדם מת וחצי תאותו בידו (קה"ר ג, יג). ובסוף יתקיים בו, אם בגפו יבא (לעולם הזה), בגפו יצא (שמות כא, כג), ריקם ממש, שאין מלוין אותו בשעת מותו של אדם לא כסף ולא זהב וכו' (אבות ו, י).

אבל אם יתעורר האדם לנצל את החיים ולהשיג קנינים רוחניים יכול לצאת מכאן ברכוש גדול עצום ורב, וישמח במקחו, ולזה אמר הכתוב, "ועץ החיים בתוך הגן", כלומר שלמרות שהגן הזה הרומז לעוה"ז, הריהו מלא בדברים ריקים שאין להם אלא אותה הנאה רגעית, שאין לה המשכיות ולא ישאר בידו מאומה, כאדם הנכנס לארמון יקר ונהדר ומביט ורואה מימין ומשמאל, בכל שכיות החמדה, וסגולות המלכים, ויופי הציורים וקישוטים וכו', ועולה ויורד סובב הולך, לא תשבענה עיניו מהיופי וההדר, והתכנון המיוחד וכו', אך בסוף הטיול שב לביתו ולבקתתו, ונשאר עמו רק זכרון נעים ותו לא מידי.

אך בתוך העולם הזה ורקבו, ישנו "עץ החיים", היא התורה ועבודת ה', המונחים בקרן זוית, ואין איש שם על לב לפנות אליה ולהשביע את נפשו מן הטוב האמיתי והנצחי שמרוה צמאונו בעוה"ז, ומספק לו מרגוע נפשי אין דומה לו, וגם מלוהו לעולם הבא, וקנינים אלו לא יוכל אדם להשיגם אלא בעולם הזה דוקא.

אלא שהמניעים מרובים ועומדים על כל פנה וזוית, הן המה העצים הנחמדים למראה ויפים למאכל, והפתאים נמשכים אחריהם ומוסרים עליהם את נפשם, ומתעלמים לגמרי מקיומו של עץ החיים, ולא נגשים אליו כלל.

והמשיך הכתוב ואמר, "ועץ הדעת טוב ורע". כלומר שהקב"ה שהוא יוצר אור ובורא רע, וזה לעומת זה הוא עשה. נתן באדם דעת נכונה, שיוכל להבחין ולדעת מה טוב ומה רע. ואם ישמור האדם דעתו מנגיעות ומשקיעה ברצונות ותאוות, יכול להביט נכוחה ולדעת, היכן נמצא הטוב והיכן הרע. ויבחר בטוב, אבל אם מגביר את תאוותיו על שכלו, אז דעתו קיימת במקומה, אבל אינה פועלת כלל, והולך אחר תאות לבו ומתרחק מעץ החיים, והולך אחר כל עץ נחמד למראה וגו', אבל כשישליט דעתו על מעשיו והגיגי לבו, עיניו לנוכח יביטו, ויעזוב רשע דרכו, וילך אחר עץ החיים, וימצא חיים.