הדפסה
כתר תורה היכי דמי

וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב: (כה, יא)

ופירש רש"י ז"ל, "זר זהב", כמין כתר מוקף לו סביב, למעלה משפתו, שעשה הארון החיצון (של זהב) גבוה מן הפנימי (שגם הוא זהב) עד שעלה למול עובי הכפורת ולמעלה הימנו משהו, וכשהכפורת שוכב על עובי הכתלים, עולה הזר למעלה מכל עובי הכפורת כל שהוא, (כמבואר ביומא עב, ב). והוא סימן לכתר תורה. (ומקורו בשמו"ר לד, ב).

והנה גם לשלחן ציותה התורה שיעשו לו זר זהב סביב כאמור להלן (פסוק כד) ופירש"י ז"ל שם שהוא סימן לכתר מלכות, שהשלחן שם עושר וגדולה, כמו שאומרים שלחן מלכים (יומא עב, ב). וגם במזבח הזהב הוא מזבח הקטורת, נאמר להלן (ל, ג) ועשית לו זר זהב סביב. ופירש"י ז"ל שם, שהוא סימן לכתר כהונה (כמבואר ביומא שם).

וראיתי להרב כלי יקר כאן, שדקדק שבזר של הארון נאמר כאן, ועשית "עליו" זר זהב סביב. אבל בשלחן ובמזבח הזהב נאמר, ועשית "לו" זר זהב. ופירש הוא ז"ל, לפי שכתר כהונה ומלכות אינם מיועדים לכל אדם, שכתר כהונה שייך רק לזרעו של אהרן, וכתר מלכות לבית דוד, לכך נאמר בהם "לו". אבל כתר תורה שכל הרוצה ליטול יבא ויטול, לא נאמר "לו". ע"ש.

ואולי אפשר לומר דכתר כהונה ומלכות, אם ממליכים אדם למלך או לכהן גדול, הרי הכתר הוא שלו, אבל בתורה נאמר "עליו", שהוא על הארון ועל הכפורת ועל מה שמונח בארון שהם לוחות הברית, כלומר אם יש בו תורה אז הכתר הולמו, שכל זה רמוז במלה "עליו", שצריך להיות מעל ארון התורה דוקא. אבל אם ישימו כתר תורה לאדם שאין בו תורה כראוי, אינו כלום, וכן אם יכתירוהו בכתר הרבנות או הדיינות, ואין בו תורה הראויה לתפקיד אינו חשוב כתר תורה, אלא סתם כתר בעלמא והוא ריק מתוכן. וע"כ נאמר עליו, דמהותו ומעלתו היא כשהכתר עומד על ארון התורה ועל מה שיש בתוכו, ואז הוא זר זהב אמיתי, שהוא כתר תורה.

ועוד נראה ע"פ מה שדרשו חז"ל ביומא (שם), דת"ח צריך להיות תוכו כברו, דאמר רבא כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו ת"ח, (וע"ש שאמרו שנקרא נתעב ונאלח, עוד אמרו שם, אוי להם לשונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בתורה ואין בהם יראת שמים, ע"ש עוד). ולמדו זה מהפסוק, מבית ומחוץ תצפנו. וי"ל דלזה נאמר ועשית עליו זר זהב, על ארון המצופה זהב טהור מבית ומחוץ, דהכא נמי כתר תורה שייך רק כשהוא על ת"ח שתוכו כברו, שיש בו תורה ויר"ש דוקא.