וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: (כז, כ)

בדרך כלל נאמר בכתובים ויאמר ה' אל משה לאמר, או לשון קרוב לזה, ואחר כך, אומר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם וגו'. וכאן מדבר אליו תיכף ומיד, ולא מזכיר שמו של משה. ולא עוד אלא בכל פרשת תצוה לא מוזכר שמו של משה. ורבינו יעקב בעל הטורים ע"ה, עמד ע"ז, וכתב שבכל החומש משעה שנולד משה, אין סדר שלא הזכירו בה. ובזה הסדר לא הזכירו, וכתב הטעם משום שאמר, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת (להלן לב, לב), ובגמ' (מכות יא, א), אמרו שקללת חכם אפילו על תנאי היא באה, ונתקיים בזה. (שלא נזכר שמו בסדר זה).

ולפי פשוטו צ"ל שהואיל ובפרשה הקודמת היה מצוהו על כל פרט ופרט מפרטי עשיית המשכן, ואומר לו: ועשית, ונתתה, כמה וכמה פעמים, לכן מצוהו הי"ת גם בזה ואומר לו, ואתה תצוה וגו', כלומר בנוסף לכל האמור, אני מצוה לך עוד על שמן זית, וזהו ואתה תצוה.

ורשב"ם ז"ל כתב, שלמעלה נאמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה, לפי שהיא לשעתו לצורך המשכן. אבל כאן ציווי זה הוא לכל הדורות, לתת שמן למאור לכל שנה ושנה, ע"כ שינה את הלשון, וכתב ואתה תצוה, שכל לשון ציווי הוא לדורות, וכמו שאמרו בתורת כהנים (ריש פרשת צו) וכן בספרי (נשא א') ע"ש. וגם הראב"ד ז"ל פירש בדרך זו. אלא שעדיין היה יכול לומר ויאמר ה' אל משה לאמר, ואתה תצוה וגו', או צו את בני ישראל.

והרמב"ן ז"ל פירש בדרך אחרת, שהואיל ואין באפשרותם להשיג שמן זית במדבר, ע"כ ציוה לו שהוא בעצמו יצוה להם שיקחו לו שמן למי שנמצא אצלו במשמרת. וכתב שהנשיאים הביאוהו. ואולם הראב"ע ז"ל פירש שהיא מצוה עולמית על הצבור לתת תמיד שמן זית להעלות נר תמיד. וע"ש שכתב שהשמן שהביאו הנשיאים הוא שמן המשחה, אבל שמן המאור הוא חיוב הצבור. וזה דלא כהרמב"ן ז"ל.

ורבינו הספורנו ז"ל גם הוא מפרש כשיטת הראב"ע והרמב"ן ז"ל, והוסיף שע"כ אמר "ואתה" תצוה, שיעשה בעצמו שהוא יצוה לישראל ולא ע"י שליח. ע"ש.

והאוה"ח הקדוש, כתב שלכן אמר "ואתה", לפי שאינו מן המוסר שה' יצוה שידליקו נרות בבית ה', אשר ממנו תצא אורה, ע"כ אמר למשה שלא יאמר מצוה זו ע"פ ה', אלא מעצמו יצוה שינהגו כבוד זה להביא שמן למנורה. ע"ש בדב"ק.

והנה רש"י ז"ל בספר ויקרא (כד, ב) צו את בנ"י ויקחו אליך שמן זית זך וגו', כתב ששם היא מצות הנרות, אבל פרשת ואתה תצוה לא נאמרה אלא על דרך מלאכת המשכן, לפרש צורך המנורה. וכן משמע ואתה סופך לצוות את בנ"י על כך. ע"כ. ובזה מובן היטב למה אמר "ואתה תצוה" שאתה עוד עתיד לצוותם על זה.