הדפסה
נעל המוזכרת בכתובים אם היא של יד או של רגל

וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא. (ג, ה)

וראיתי בדעת זקנים מבעלי התוספות שכתבו, לכך הוצרך לומר מעל רגליך, משום שיש נעל שהוא של היד, ובלע"ז גנ'ט (היינו מה שאנו קורים היום כפפה), והוא הנעל שנתן בועז לגואל, דכתיב שלף איש נעלו ונתן לרעהו, וגם עכשיו רגילים השרים והשלטונים לקנות בגנ'ט שלהם. ע"ש.

ובאמת בזמנו הראני ידי"נ הג"ר עמרם אבוזגלו שליט"א אב"ד בת"א יפו, בתרגום של רות בפסוק (רות ד, ז), שלף איש נעלו ונתן לרעהו. שתירגם "נעלא דידא". ובזה השבתי לאחד שהיה מתקשה, האם כך נאה לשלוף נעל ולתת ביד חבירו בשביל הקנין, ולק"מ שהוא כפפה של יד.

ולעצם הענין צריך להבין דברי רבותינו בעלי התוספות, דלדבריהם לא אמר לו לשלוף אלא נעל של רגל, ולא של יד, ואיך סלקא דעתין שידבר משה עם הקב"ה ובידיו כפפות, ובזה הסתיר פניו, דכתיב ויסתר משה פניו. ואולי אפשר לומר, דכונתם היא, דשל ידים לא הוצרך לצוותם לשולפם, שגם בפגישות עם מלכים ושרים דרך העולם, להורידם, שאינו ממדת דרך ארץ שיושיט להם את ידו, ויעמוד וידבר עמם וידיו מכוסות בכפפות. אבל נעלים של רגלים שאין דרך לחולצם בהיותו עם שרים ורוזנים, בזה הוצרך לצוותו, שלא יעמוד במקום הקדוש ונעליו ברגליו.