וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַכָּתְנֹת שֵׁשׁ מַעֲשֵׂה אֹרֵג לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו: (לט, כז).

הרמב"ן ז"ל דקדק מהפסוק כאן שיוצא ממנו כי הכתונת של אהרן ושל בניו שוים הם, ואילו לעיל (כח, לט) נאמר באהרן, ושבצת הכתנת שש, ובבניו נאמר (שם, מ) תעשה כתנות, והיה נראה שהם שונים זה מזה. וי"ל דכונת תעשה, הוא כמו הנזכרת וכן דייק (שם, ד) חושן ואפד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט, ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי. ומשמע שהם שוים בכולם, ע"ש.

ויש לי לדייק כן מדברי רשב"ם ז"ל שכתב (פסוק כט) "ואת האבנט שש משזר", בדבר זה נחלקו רבותינו (יומא עא, ב) אם מדבר באבנט של הדיוט, או בכהן גדול לבדו. עכ"ל. ומשמע מדבריו ז"ל, דרק בדבר זה דהיינו באבנט הוא שנחלקו אם זה באבנט של כה"ג דוקא או גם בשל הדיוט, הא שאר בגדים כמו כתונת שוים הם, וכמו שהעלה הרמב"ן ז"ל. וגם הרמב"ן ז"ל הזכיר מחלוקת זו (בפסוק כט), וע"ש מה שכתב בזה.

ובמסכת יומא (ו, א) אמרו שהאבנט היה של כלאים, דשש כיתנא (פשתן), ותכלת עמרא (צמר), והובא במוסף רש"י ז"ל כאן.