וַיַּעֲשׂוּ עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל רִמּוֹנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי מָשְׁזָר, וַיַּעֲשׂוּ פַעֲמֹנֵי זָהָב טָהוֹר וַיִּתְּנוּ אֶת הַפַּעֲמֹנִים בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים: (לט, כד-כה)

הנה פשט הפסוק מורה שפעמוני הזהב, היו נותנים אותם תוך רמוני התכלת. שנא' ויתנו את הפעמונים בתוך הרמונים. וחזר שוב בסיום הפסוק, בתוך הרמונים. וכן פירש הרמב"ן ז"ל, והוסיף וכתב ששמו הפעמונים בתוך הרמונים בעודם בתלוש, קודם שנתנו אותם במעיל. ולכך כפל הכתוב בתוך הרמונים פעמים, כי היו בתוכם מתחילה ובשעה שתלו אותם על שולי המעיל סביב. וע"ש.

ואולם רש"י ז"ל בפרשת תצוה (לעיל כח, לג) כתב, "ופעמוני זהב", זגין עם ענבלין שבתוכם. בתוכם סביב, ביניהם סביב, בין שני רמונים פעמון אחד דבוק ותלוי בשולי המעיל, עכ"ל. הנה פירש בתוכם סביב, "ביניהם סביב", שלא שמו הפעמון תוך הרמון, אלא עומד ביניהם, כל פעמון עומד בין שני רמונים. וכן הוא בפירשב"ם ז"ל שם (כ"ח, ל"ג) וז"ל, בתוכם, בין רימון לרימון ולא בתוך הרימון. עכ"ל. ולשונו שולל להדיא את הפירוש שהפעמון הוא בתוך הרמון.

ובאמת כן מבואר התרגום אונקלוס שם, שתרגם, וזגין דדהבא ביניהון סחור סחור. הרי תרגם תיבת "בתוכם", ביניהון. ואולם בתרגום יונתן ב"ע שם תירגם, וחיזוריין דדהבא במיצעיהון חזור חזור. ותיבת במיצעיהון, לכאורה היא בתוכם ולא ביניהם. והדבר מפורש יותר בתרגום יונתן ב"ע בפרשתינו ויקהל (לט, כה) וז"ל, ועבדו חיזוריין דדהב, ויהבו ית חיזורא במציעות רימוניא וכו'. חזור חזור במציעות רומניא, ומדקאמר ויהבו ית חיזורא במציעות רימוניא, משמע בתוכו ממש ולא בין הרימונים. והוא כפירושו של רבינו הרמב"ן ז"ל.

ותבט עיני לדברי קדוש בעל אוה"ח, (כאן פסוק כד) שמוכיח שהעיקר כהסוברים שהפעמונים היו בין הרמונים בשורה אחת, ולא בתוך הרמונים ממש. ודייק את זה ממה שהקדים הכתוב (כד) נתינת הרמונים על שולי המעיל, ואח"כ (בפסוק כה) אמר מעשה הפעמונים בפני עצמן שנתנו תוך הרמונים, ואם זה בתוכם ממש למה צריך לומר שוב על שולי המעיל, שכבר אמרה בפסוק הקודם שהרמונים הם על שולי המעיל.

וע"ש שתמה ע"ד הרמב"ן ז"ל הנז', ומה שיישב הרמב"ן שלכך כפל, שלא נתן הרמון במעיל עד שנתן בתוכו הרמון בעודו תלוש, עדיין קשה למה הקדים (בפסוק כד) לצוות שיתן הרמונים על שולי המעיל. ויצטרך לחזור פעמיים, בתוך הרמונים, ללמד שיתנם קודם, וסיים בזוה"ל ופשוט שהרב לא דק יפה כמנהג זכות עיונו הקדוש. עכ"ל.

ועיין עוד באוה"ח שם (פסוק כה) שמבאר הטעם שכפל בתוך הרמונים, ללמד שהפעמון יהיה מכוון כנגד הרמון ולא יהיה משוך לצד מטה או לצד מעלה. ע"ש. ועיין עוד במה שפירש בפסוק כ"ו.

ואביא לשון הגמרא דזבחים (פח, ב), ת"ר מעיל כולו של תכלת, שנאמר ויעש את מעיל האפד כליל תכלת. (וכן פירש הראב"ע ז"ל על פסוק זה). עוד אמרו בברייתא ההיא, שוליו כיצד, מביא תכלת וארגמן ותולעת שני שזורין, ועושה אותן כמין רמונים שלא פיתחו פיהם, [וכמין קונאות של קנסות שבראשי תינוקות], ומביא שבעים ושנים זגין שבהם שבעים ושנים עינבלין, ותולה בו שלשים וששה בצד זה ושלשים וששה מצד זה. רבי דוסא אומר משום רבי יהודה שלשים וששה היו, שמנה עשרה מצד זה ושמנה עשרה מצד זה, א"ר עניני בר ששון כמחלוקת כאן כך מחלוקת במראות נגעים, דתנן מראות נגעים רבי דוסא בן הרכינס אומר שלשים וששה, עקיבא בן מהללאל אומר שבעים ושנים. וא"ר עניני בר ששון למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה, לומר לך, מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין. כתונת מכפרת על שפיכות דם שנא' וישחטו שעיר עזים ויטבלו בם. מכנסים וכו'. [ועי"ל פרשת תצוה שכתבתי את כל הדברים המתכפרים ע"י הבגדים, עם טעמים ונימוקים. ע"ש].

ומדקדוק לשון הברייתא, שכתבה, ומביא שבעים ושנים זגים שבהם שבעים ושנים עינבלין, ותולה בהן (בשיטמ"ק גורס, "בו") ל"ו מצד זה וכו'. משמע שתולה במעיל עצמו ולא שמכניסן בתוך הרמונים ממש. ולא מבעיא לגירסת השיטה מקובצת דגריס תולה בו דהיינו במעיל עצמו, דזה פשוט שאין זה נתון תוך הרמון. אלא גם לגירסא שבגמרא דגריס תולה בהן, אין לומר שהכונה היא ברמונים דא"כ הוי דלא כמאן, דזה לא במעיל וגם לא בתוך הרמון ממש. אלא בע"כ צריכים לפרש שהכונה במעיל. ולגירסא דגרסי בהם", צ"ל דהיינו בשזירה של תכלת וארגמן ותולעת שני, שמהם עושה הרמונים וכן שולים למעיל, כדכתיב בברייתא הנז', שוליו כיצד מביא תכלת וכו'. וכנ"ל.

וע"כ ציין רש"י ז"ל בסוף פירושו את הגמ' הנז', דמשם למד שאין שמים הזגים תוך הרמונים ממש, אלא תולים אותם בשולי המעיל בין הרמונים, וכאמור כן מפורש גם בתרגום אונקלוס, וכן מסקנת האוה"ח הקדוש זיע"א.

ורבינו הרמב"ם ז"ל בהלכות כלי המקדש (פ"ט ה"ג) כתב, המעיל כולו תכלת וחוטיו כפולים שנים עשר, ופיו ארוג בתחילת אריגתו, ואין לו בית יד, אלא נחלק לשתי כנפים מן סוף הגרון עד למטה כדרך כל המעילים, ואינו מחובר אלא כנגד כל הגרון בלבד, והקורע פי המעיל, לוקה. שנאמר לא יקרע. וה"ה לכל בגדי הכהונה שהקורע אותם דרך השחתה לוקה. ובהלכה ד' כתב, ומביא תכלת וארגמן ותולעת שני, כל מין משלשתן שזור שמנה לפי שנאמר בשוליו משזר, נמצאו חוטי השולים ארבעה ועשרים, ועושה אותן כמין רמונים שלא פתחו פיהן ותולה אותן במעיל. ומביא שבעים ושנים זוגים ובהם שבעים ושנים ענבולים הכל זהב, ותולה בו שלשים וששה בשולי כנף זה, ושלשים וששה בשולי כנף זה. והזוג עם הענבול התלוי בו שניהם כאחד נקראים פעמון, עד שיהיו שוליו משני צדדיו פעמון ורמון פעמון ורמון. עכ"ל. וכל מעיין ישר בעיניו יראה ויווכח שדעת הרמב"ם היא כרש"י ורשב"ם ז"ל וכתרגום אונקלוס וכפשט הגמ' דזבחים הנז'. ועוד תראה שהוא ז"ל גורס, ותולה בו ל"ו מזה וכו', והיינו במעיל ולא ברמונים. ועוד שכתב ותולה בו וכו' בשולי כנף זה וכו'. והיינו בשולי כנף המעיל, ובודאי שהוא במעיל ולא ברמונים, וגם לא הזכיר כלל שצריך לשים הפעמון תוך הרמון. ועוד שסיים בזוה"ל: עד שיהיו שוליו משני צדדיו פעמון ורמון פעמון ורמון. והיינו מסודרים זה ליד זה. ובודאי שכן הלכה. והאוה"ח לא הזכיר דעת הרמב"ם ז"ל בזה, ואפשר שהטעם משום דמיפשט פשיטא ליה כן מדברי הכתוב, ע"כ לא האריך.

ויש לשים לב שהרמב"ם ז"ל לא כתב שצריך להיות כל פעמון עומד בין שני רמונים. כדכתב רש"י ז"ל בפרשת תצוה וכנ"ל. ואפשר דלא ס"ל זה משום שגם בגמרא לא נרמז ולא נזכר דבר זה. וצ"ע מנ"ל לרש"י ז"ל דבר זה, ונראה שדקדק כן מהפסוק שם (ל"ג) ועשית על שוליו רמוני תכלת וגו', ופעמוני זהב בתוכם סביב. והוא מפרש שלא בתוכם ממש, וא"כ צ"ל למה כתב בתוכם, לזה פירש שכל פעמון יהיה בין שני רמונים, וזה מיקרי בתוכם, כשרמון אחד מצד זה ורמון אחר מצד זה וביניהם נכנס הפעמון, זה נקרא בתוכם. וכ"נ לשונו הטהור של רש"י ז"ל שם שכתב, בתוכם סביב, בין שני רמונים פעמון אחד דבוק ותלוי בשולי המעיל. עכ"ל. וכתבו שם (עין זבחים פ"ח ע"ב). ולהאמור לא נראה כן מהגמרא, וכאמור גם הרמב"ם לא פסק כן.

ואעפ"י שבפסוק כ"ה משמע כהרמב"ן ז"ל, דכתיב, ויתנו את הפעמונים בתוך הרמונים, מ"מ הפסוק שאחריו נראה יותר כדברי רש"י ז"ל, דכתיב, פעמון ורמון פעמון ורמון, דמשמע שזה ליד זה. והוא לשון הרמב"ם ז"ל בסוף הלכה ד', הנז'.

ובאוה"ח (פסוק כ"ו) כתב "פעמון ורמון", הוצרך לכתוב זה שלא תבין שיכול לעשות שנים או שלשה פעמונים תוך ב' או ג' רמונים, וקורא אני בהם בתוך הרמונים, לזה אמר פעמון ורמון, וחזר לומר פעמון ורמון, בא לשלול שלא יעשה שני רמונים לכל פעמון, ויהיה כל פעמון בשני רמונים, ולא תעלה רמון שבימין הפעמון לשמאלו של פעמון הבא אחריו, לזה אמר פעמון ורמון פירוש סמוך לרמון של פעמון ראשון יהיה פעמון השני והבן. עכ"ל. ואולי ע"פ דברי קדשו יובן מה שלא פסק הרמב"ם ז"ל כרש"י וכנ"ל ודו"ק כי קצרתי.