וַיַּעַשׂ אֶת הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר, וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב וְקִצֵּץ פְּתִילִם לַעֲשׂוֹת בְּתוֹךְ הַתְּכֵלֶת וּבְתוֹךְ הָאַרְגָּמָן וּבְתוֹךְ תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבְתוֹךְ הַשֵּׁשׁ מַעֲשֵׂה חשֵׁב, כְּתֵפֹת עָשׂוּ לוֹ חֹבְרֹת עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו חֻבָּר: (לט, ב-ד).

יש לשים לב ללשון כאן שהוא משונה התחיל בלשון ויעש את האפׂד וגו', ועוד אמר וירקעו את פחי הזהב וגו'. ואחר זה כתוב בפסוק ד', כתפות עשו לו חוברות על שני קצותיו חובר. וצריך להבין מי עשו לו. ואין דרך הכתוב לדבר כן, אלא היה צ"ל, ויעשו לו כתפות חוברות, וגם בפסוק ג', נאמר, וקצץ פתילים לעשות בתוך התכלת, והיה לו לומר ויקצצו פתילים, כמו שהתחיל אותו פסוק, וירקעו את פחי הזהב.

וגם להלן (פסוק ט) במעשה החשן נאמר, רבוע היה כפול עשו את החשן, והוא דומה לנאמר באפד כאן כתפות עשו לו, וצ"ל פשר השינוי בלשון.

ואולי יש לומר שיש איזה דברים באפׂד ובחשן שלא פירש אותם בהדיא, והיו צריכים להשלימם מדעתם ע"פ רוח ה' אשר היתה בַּהֵמָּה, לזה נאמר וקצץ פתילים לעשות בתוך התכלת, כלומר בצלאל צווה מפי משה לעשות האפד זהב תכלת וארגמן וכו', אך לא פירש לו כיצד ישתלב הזהב עם התכלת וכו', והוא מדעתו חידד וקצץ פתילים מן הזהב לשלבם בחוטי התכלת והארגמן וכו'. וראיתי להראב"ע ז"ל שכתב: ויעש את האפד, איך שמו הזהב בתוך התכלת. עכ"ל. ורבינו הספורנו כתב, וקצץ פתילים, האומן קצץ פתילים מאותם הפחים המרוקעים שהתנדבו. עכ"ל. ולפני כן כתב שהמתנדבים הזהב הם רקעו פחים. ע"ש. ואולי כונת הראב"ע ז"ל לומר שמדעת העושה הוא האומן השכיל לדעת איך יושם זהב בתכלת וכו'. ובא רבינו הספורנו ע"ה והוסיף שהאומן הוא שקצץ, כלומר מדעתו עשה כן. ואם נכון הדבר יובן למה שינה הפסוק וכתב, וקצץ פתילים ולא ויקצצו את הפתילים.

ואולי גם בכתפות האפד לא פורש איך יעשו אותם, כי אע"פ שצוה לעשות לו כתפות, כמ"ש בפ' תצוה (כח, ז) שתי כתפות חוברות יהיה לו וגו'. מ"מ לא הראה להם איך יהיו וכיצד יעשו אותם, ע"כ אמר כאן "כתפות עשו לו", שמדעתם השלימו כיד השם הטובה עליהם.

וכבר כתב רש"י ז"ל בתחלת פרשתנו זאת (לח, כב) ובצלאל וגו' עשה כל אשר צוה ה'. אשר צוה אותו משה, אין כתוב כאן, אלא כל אשר צוה ה' את משה, אפילו דברים שלא אמר לו רבו, הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני. (ומקורו בב"ר א, יד), עכ"ל.

ודברי חז"ל אלו הם יסוד ושרש למה שביארתי כאן בעוניי את שינויי הלשון, שרמז לנו הכתוב שאלו הם מן הדברים שלא פירש להם בהדיא, ודעתו הסכימה לאמיתות הענין אשר צוה ה' למשה.

ואם כנים דברינו יהיה פירוש הפסוק (ד') כך, "כתפות עשו לו", מדעתם כרוח ה' עליהם, "ועשו אותם על שני קצותיו", כהבנתם בענין, ונאמר, "על שני קצותיו חובר", והיה לו לומר שהם חברו אותם, אלא הכי קאמר אחר שעשו, רצו לראות אם אכן כיוונו לאמת, והנה בסיימם לעשותם חובר, אולי מאליו, ומזה ידעו שכן האמת. וכמו ת"ח שמתעמק להגיע לאמיתות הבנת הסוגיא עד שמיישב כל חלקיה ופרטיה דבר דבור על אפניו, ועדיין לבו מהסס אולי טעם באיזה חלק, ופותח ספרי ראשונים ואחרונים אולי ימצא מי שעסק בענין זה, וכשמוצא הדברים או חלק מהם בדברי קדמונינו, והוא רואה שדבריו מכוונים עמם, מתמלא לבו בשמחה אין קץ על אשר זכה לכוין אל האמת, כן הדבר הזה כשראו את סיומם ידעו שכיונו לאמת.

ובדרך זו יתפרש מעשה החשן ג"כ, שלא ביאר להם בכל הפרטים, וע"כ נאמר (פסוק ט) רבוע היה כפול עשו את החשן, כלומר עשו כן מדעתם ע"פ רוח השם שנחה עליהם, והחכמה העליונה שמילאם השם ב"ה.