כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה בְּכֹל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ וַיְהִי זְהַב הַתְּנוּפָה תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים כִּכָּר וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: (לח, כד)

רבנו יעקב בעל הטורים ז"ל כתב, חמשה מיני זהב, חח, ונזם, וטבעת וכומז, כל כלי זהב, (לעיל לח, כב) כנגד העשוי להם (במצרים) שהם חמשה ענויים: פרך, מרור, ענוי, לחץ, עבודה קשה. עכ"ל. ויש לומר דזה רמוז בתבת הזהב, ה' זהב שהם ה' מינים של זהב. והענויים רמוזים במה שכתוב, העשוי למלאכה, כלומר ה' עשוי למלאכה, שזה כנגד חמשת מיני עישוי שעשו למלאכת פרעה הרשע.

ומשקל הזהב פירש"י ז"ל עפ"י הגמ' (בכורות ה, א), שככר הוא ששים מנה, ומנה של קדש כפול היה, הרי הככר מאה ועשרים מנה. והמנה כ"ה סלעים, נמצא שככר של קדש, שלשת אלפים שקלים. וחשבתי שזה רמוז בפסוק בתהלים (יט, יא), הנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונפת צופים. דהנה תשע ועשרים ככר לפי החשבון הנ"ל, יש להכפילו בשלשת אלפים עולה שמנים ושבעה אלפים שקלים. וזה שאמר: הנחמדים מזהב ומפז רב, שמשקל הזהב הוא פ"ז רב כלומר פ"ז אלפים. ונשאר עוד שבע מאות ושלשים שקל, כמו שאמר הפסוק כאן, כל הזהב וגו' תשע ועשרים ככר ושבע מאות ושלשים שקל, והם רמוזים שם, הנחמדים מזהב, הנחמדים בגימטריא מאה וחמשים ושבע, והמלה מזהב עם אותיות המלוי כזה: מ'ם זי'ן ה'י בי'ת, עולה בגימטריא חמש מאות שבעים וארבעה, עם חשבון הנחמדים, שהוא מאה וחמשים ושבע עולה ס"ה שבע מאות ושלשים ואחת, שהם השקלים הנותרים על כ"ט ככרי הזהב. ואחד הנותר הוא הכולל כידוע.