וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחשֶׁת, וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים, וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים, שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים, אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחשֶׁן: (כה, ג-ז)

הרב בעל אוה"ח הקדוש דקדק, למה הזכיר "אבני שהם ואבני מילואים" אחר כל אחד עשר המינים, ומן הראוי להקדים אבנים אלו קודם זהב וכסף, שהם חשובים ומעולים מהם. וכתב, ואולי כי לצד שהנשיאים הביאו אותם באחרונה, אחר שראו שישראל הביאו כל הצורך למשכן, ובמדרש רבה (במדב"ר יב, טז) אמרו שהקב"ה הקפיד עליהם והחסיר אות י' משמם שכתב (שמות לה, כז), "והנשאם" חסר יו"ד. ע"כ סדר האבנים ג"כ באחרונה.

עוד כתב דבגדי כהונה מותר ליהנות מהם (כדאי' ביומא סט, א) ומשמע שאין בהם מעילה, וכן הוא ברמב"ם (פ"ה מהלכות מעילה), וא"כ אינם שוים למשכן ועבודתו, שכולן קדושתן גבוהה יותר שמועלין בהם. ע"כ סידר האבנים באחרונה שהם שייכים לבגדי כהונה בלבד, והי"א מינים אעפ"י שיש מהם ששייך לבגדי כהונה, מ"מ כולם צריכים למשכן וכליו, וע"כ הקדימם.

עוד כתב טעם שלישי, ע"פ מה שאמרו במסכת יומא (עה, א) שהעננים היו מביאים את אבני השהם וכו', וא"כ לא טרחו בהם רק משלחן גבוה קא זכו, ואין בהם חסרון כיס, ע"כ סדר נדבתם באחרונה.

ושני דברים חשובים לימדנו רבינו בשלשת הטעמים הנ"ל, הראשון שאין הולכים אחר חשיבות הדבר בפני עצמו, אלא אחר הדבר שבא לעשות, שהאבנים חשובים מהזהב ומכל י"א המינים, וכתבם באחרונה, מפני שהם באים להשלים בגדי כהונה שאין בהם מעילה, ועל כן קדושתן פחותה מקדושת המשכן וכליו, וע"כ איחרן וסידרן אחר כל האחד עשר דברים.

ושנית דאין מחשבין הנדבה לפי גודלה וחשיבותה, אלא כפי העמל והטורח והמאמץ של הנותן. ופרוטה אחת של איש דל ועני חשובה ויקרה בעיני ה' יותר מאלפי זהב וכסף של עשיר. אם טרחתו ומאמצי רוחו היו גדולים יותר, ולפום צערא אגרא.

ואפשר להוסיף עוד טעם אחר בענין זה, שהדברים שהם נדבת הרבים של כלל ישראל מעולים וחשובים לפני ה' יתברך, ואפילו אם מועטים ודלים הם, יקרים הם לפניו והקדימם, לפני אבני שהם ואבני מילואים שהיו מנחה של יחידים.