וַיַּעַל משֶׁה אֶל הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר, וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן: (כד, טו-טז)

כתב רש"י ז"ל שנחלקו רבותינו ז"ל ביומא (ד, א) רבי יוסי הגלילי ור"ע, על איזה ששה ימים אומר הפסוק כאן שכסהו הענן ששת ימים. י"א שהם מר"ח סיון ועד יום מתן תורה, וביום השביעי קרא אל משה, לומר עשרת הדברות, ומשה וכל בני ישראל עומדים, אלא שחלק הכתוב כבוד למשה. ולפי"ז "ויכסהו הענן" היינו להר. וי"א שהענן כסה למשה ששה ימים אחרי עשרת הדברות. והם היו בתחילת הארבעים שעלה משה לקבל הלוחות, ולמדך שכל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה ששה ימים (ומקורו ביומא ג, ב). ע"כ.

ובגמרא שם (ד, ב) אמרו שמחלוקתם של התנאים הנז', בפלוגתא דהני תנאי, דתניא בששה בחדש ניתנה תורה לישראל, רבי יוסי אומר בשבעה בו. מאן דאמר בששה, בששה וכו'. דר"ע שאמר שזה היה מר"ח סיון סובר כרבי יוסי שבברייתא דאמר בשבעה לחדש ניתנה תורה לישראל ולזה אמר וישכון כבוד ה' מר"ח סיון ויכסהו הענן להר, ויקרא אל משה ביום השביעי, שהוא שבעה לחדש סיון, שבו ניתנה תורה כדעת רבי יוסי.

ור' יוסי הגלילי סבר כת"ק דאמר בששה לחדש ניתנה תורה, הלכך זה היה מעשה אחר עשרת הדברות, וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים למשה, ויקרא אל משה ביום השביעי, לקבולי שאר התורה, דאי ס"ד וישכון כבוד ה' מר"ח, ויכסהו הענן להר, ויקרא אל משה ביום השביעי, לקבולי עשרת הדברות, הא קבילו להו מששה, והא אסתלק ענן מששה.

ופירש"י ז"ל ר"י הגלילי סבר לה כת"ק, הילכך על כרחך ששה ימים ויום השביעי על כרחך אחר עשרת הדברות היו, ופירש משה ששה ימים ובשביעי נכנס לקבל הלוחות. ור"ע סבר לה כרבי יוסי, הלכך שביעי זה ז' לחדש היה. עכ"ל.

נמצאנו למדים דשני הפירושים האמורים בפסוק זה, הם שתי שיטות, ושרשם הוא ביום מתן תורה אימתי היה, בששה בסיון או בשבעה בו. ועפ"י זה מתפרש הפסוק. למ"ד בשבעה, א"כ וישכון כבוד ה' על הר סיני היה בר"ח סיון, ולמ"ד בששה בסיון ניתנה תורה, מפרש שהענן שכן בששה ימים שאחר עשרת הדברות, והענן כיסה את משה, ופירש משה ששה ימים, ובשביעי נכנס לקבל הלוחות ושאר תורה.

ועיין בדברי רבינו משה אלשיך שהקשה כמה קושיות בענין זה, וכתב שיש ארבעה מסכים לפני ה', אחד רוח סערה, ב' ענן גדול, ג' ואש מתלקחת, ד' ונוגה לו סביב, כאמור ביחזקאל, וע"ש בדב"ק מה שפירש בזה ענין העננים הנזכרים בפסוק זה דמה שאמר ומשה עלה אל האלהים, בר"ח סיון, ואח"כ כסה הענן הוא המסך השני, את ההר. וזהו ויעל משה אל ההר ויכס וכו', וימשך זה ששת ימים, וזהו, וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו וגו', כי הענן היה מכסה סביב את ההר כלומר שהמסך השני הוא הענן היה בתחלת ההר, כי הראשון היה חוצה מההר ומשה עדיין לא היה בתוך עובי מסך הענן, וביום השביעי קרא לו ה', שיכנס בתוך המסך ההוא עד השלישי היא אש מתלקחת, וזהו ויקרא וכו', וישמע את הקול מתוך הענן שהיה משה חוצה שיכנס לפנים מהמסכים אשר שם הערפל אשר שם האלהים, ושמא תאמר למה לא נכנסו ישראל לפנים מהמסך השני, לזה אמר ראה נא גודל אור האש הגדולה שבראש ההר שלפנים מהמסכים ששם נכנס משה, כי הלא מראה כבוד ה' אשר היה בראש ההר היה מפלש אורו עד מעבר מסך הענן. ולא עצרם עב הענן עם השנים שלפניו מלהבהיק אור כבוד ה', עד שהיו רואים כאש אוכלת לעיני בני ישראל, וא"כ איך יוכלו לסבול ע"י שני מסכים בלבד, ועם כל זה זיכהו ה' ליכנס הוא שם, ויבא משה בתוך הענן, שהיה חוצה לו, ולא בלבד תוך עובי מסך הענן, אך לישראל גם שראו את כבודו יתברך, לא נכנסו תוך המסכים, אלא שהי"ת קרע כל הרקיעים והמסכים שלפניהם להראותם את כבודו יתברך מרחוק. אך לא כן עבדו משה, כי ויבא בתוך הענן, ואחז צדיק דרכו עד ויעל אל ההר, שנכנס גם תוך שני המסכים עד ראש ההר אשר שם האלהים. עכ"ל.

והן בודאי שמלבד המסכים שהם עצמם מפרידים, עוד נוסף שיש בכל מסך עובי משלו, וגודלו של העובי הוא לפי הצורך שצריך להפריד ולהגן, ותלוי באדם העומד שם, שכל אחד משיג ומביט כפי יכולתו והשגתו הרוחנית, ולא הרי זה כהרי זה. וגם כשהם עומדים מחוץ למסכים, עדיין יש לכל אחד כפי מדרגתו שאותה השיג בעבודתו בקדש. אלא שמשה רבינו ע"ה, מלבד שיכול לבא עד סוף עובי של הענן, עוד נכנס לתוך המסכים ועבר אותם עד גבול הקדש, וכמבואר בדברי רבינו האלשיך זיע"א.