וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם: (כד, יד)

מלשון הפסוק נראה שיהושע עלה למקום גבוה יותר מן הזקנים, שבפסוק הקודם כתב, ויקם משה ויהושע וגו'. ומיד כתב (בפסוק שאחריו) ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה, כלומר שהם לא יתקדמו עמו ועם יהושע. ואעפ"י שיהושע לא עלה עם משה אלא נטה אהלו בגבולו שלו שבתחומי ההר למקום שהגבילו. ומשה לבדו עלה אל האלהים כנ"ל, מ"מ היה במקום גבוה משאר הזקנים, ולזה אמר, שבו לנו בזה עד אשר נשוב אליכם, נשוב בלשון רבים.

והדברים מתאימים למה שכתב רש"י ז"ל בפסוק הקודם שיהושע הלך עם משה עד מקום שאינו רשאי לילך משם והלאה. ולפי זה יוצא שהוא ניגש למקום שהזקנים לא יכלו לבא שמה.

והרמב"ן ז"ל בפסוק י"ג הזכיר דברי רש"י הנ"ל, וכתב, ועל דעתי היה יהושע מכלל שבעים הזקנים, כי אין בישראל שבעים זקנים ראויים לקרבה אל האלהים יותר ממנו. וכאשר פירש משה מהם היה מלוה את רבו עד הגבול. וכו'. עכ"ל. נמצא דגם הרמב"ן ז"ל שמונה את יהושע מכלל השבעים זקנים, עם כל זה מסכים שהוא ניגש עוד עם משה עד הגבול. ועוד כתב הרמב"ן ז"ל בפסוק זה (י"ד), ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה, כי בהפרדו מהם עם משרתו, ציוה אותם שישבו להם בזה וכו', ולא יהרסו לעלות אליהם, אפילו אל מקום יהושע, עד שובו אליהם. עכ"ל. הרי דבריו ז"ל מפורשים הם שיהושע עלה ונתעלה, ועבר את מקומם של הזקנים.

והנה רש"י ז"ל בפסוק זה, כתב, ואל הזקנים אמר, בצאתו מן המחנה. שבו לנו בזה, והתעכבו כאן עם שאר העם במחנה, להיות נכונים לשפוט לכל איש ריבו. ע"כ.

ונראה לפי זה שהזקנים שהיו עוסקים בצרכי צבור באמונה להביא להם דבר ה', ולדון ביניהם ע"כ אמר להם שבו בזה להמשיך בהנהגת העם כרגיל, ואמר להם והנה אהרן וחור עמכם שתוכלו להתיעץ עמהם.

ואילולי דברי הרמב"ן ז"ל שכתב שגם יהושע מכלל שבעים הזקנים, היה אפשר לומר שהוא לא רצה ליטול משרה בחיי רבו, וע"כ הקדיש כל ימיו לשקוד על דלתות התורה, והזקנים ובראשם אהן וחור היו מטפלים בכל עניני הקהל, ואם כנים דברים אלו, יש לומר שעל כן אמר משה לזקנים שבו בזה כדי להמשיך לטפל בצרכי העם ומשפטם. אבל יהושע משמשו של משה פנוי מעבודת הצבור והיה מופנה לשמש רבו וללמוד תורה מפיהו, ועל כן הוא ליוה אותו ונשאר שם באהל אשר נטה לשבתו, עד שישוב רבו מן ההר. אבל לזקנים אמר שבו לנו בזה. והנה אהרן וחור עמכם וגו'.

עוד כתב הרמב"ן ז"ל שם ולפי דעתי יתכן פירושו, שבו בעבורנו ובמקומנו במחנה. מי בעל דברים, מן הדבר הקשה אשר יקריבו אלי, יבקש שיבאו אליהם (לאהרן וחור) וכו'. עוד כתב שם, ואמר "לנו" דרך כבוד לתלמיד, כאשר אמר בחר לנו אנשים, (לעיל י"ז, ט'). וזה פירוש נכון. וע"ש מ"ש ע"ד רש"י ז"ל.

ואולי יש לפרש תיבת "לנו" שהוא בשבילנו ובמקומנו, כמו שכתב הוא ז"ל בתחילת דבריו. וחתני הרי"ש נר"ו כתב על זה. לכאורה אין סתירה בין הדברים, דאמנם פירש הרמב"ן, "לנו" בעבורנו ובמקומנו, אבל הוקשה לו דהול"ל שהו לי בזה, כלומר בעבורי ובמקומי. ועל זה תירץ שחלק כבוד לתלמידו יהושע ואמר "לנו", בעבורנו ובמקומנו שכלל את יהושע עמו. עכ"ל, ונכון הוא.

ומהר"מ אלשיך הקדוש ז"ל כתב, שהתורה לימדה אותנו כאן, שגדול שמושה יותר מלמודה, שהרי יהושע משרתו הגיע למקום שהזקנים לא יכלו להגיע שם, שמעלת המשמש היתה גדולה משלהם. וכדי שלא לביישם אמר להם שבו לנו בזה, שהעם צריך לכם, ואמר להם הנה אהרן וחור שגדולים מכם הנם עמכם. ולא תחששו. ואמר כן להסתיר גדולת כבוד יהושע עליהם. ע"ש.