וְנִגַּשׁ משֶׁה לְבַדּוֹ אֶל ה' וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ: (כד, ב)

לפי מה שכתבתי בסוף המאמר הקודם, שאעפ"י שהשם אמר למשה שיעלה עם אהרן וכו', מ"מ לא דומה עלייתו של משה לעלייתו של אהרן, ולא עליית אהרן כעליית נדב ואביהוא, ולא זה וזה כעליית שבעים זקני ישראל, אלא איש על דגלו ואיש כמעלתו ועלייתו, מעתה יובן היטב פסוק זה, וניגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו, כלומר למדרגה שמשה ניגש לקרבה אל ה', לשם לא יגשו הם ואפילו אהרן, כי זו מחיצתו שלו בלבד. ומינה תלמד שיש גם דרגה ומחיצה לאהרן לבדו, ולנדב ואביהוא לבדם וכו'. וגם לשבעים הזקנים יש מחיצות של הגדולים והבינוניים והקטנים. והעם לא יעלו עמו, כלומר אפילו תחילת העלייה בהר, רק יעמדו על עומדם ומשם יכינו לבם ויתקרבו אל ה' כפי כוחם וכפי הכנתם.

וכתב הרמב"ן ז"ל ונגש משה לבדו אל ה' (מתחילה הביא פירוש הראב"ע ז"ל) ואח"כ כתב, והנכון בעיני בכאן כי הדבר הזה היה גם לאהרן, שגם הוא שמע כאשר קול ה' אמר למשה, עלה אל ה' אתה ואהרן וגו', וא"כ היה צריך להזכיר הנגש בשם וכו', ולפיכך אמר משה לבדו והם לא יגשו, וזה טעם לבדו, למעט גם אהרן הנכלל עמו בדבור. ויתכן שהיה רמז לדבור המתעלה שיצוה לאמר למשה שיגש אל ה' והמשכיל יבין. עכ"ל.

ורבינו יעקב בעל הטורים ז"ל כתב יגשו, שנים (במסורה) והם לא יגשו, אחד באחד יגשו (איוב מא, ה') לומר כל אחד ואחד נכנס לפנים יותר מחבירו. כמו שאמרו במכילתא (יתרו יט, כד) משה מחיצה לעצמו וכו'. עכ"ל.

ושמחתי כי כיוונתי לבאר הפסוק על מכונו, בנתיבות שסללו רבותינו הראשונים ע"ה ת"ל יתברך.