כִּי אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת צֹרֲרֶיךָ, כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וְהִכְחַדְתִּיו, לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם: (כג, כב-כד)

וצריך להבין למה מזהיר כאן על עבודה זרה, וכבר הזהיר עליה בעשרת הדברות (שמות כ, ה), לא תשתחוה וגו', והרמב"ן ז"ל כתב כאן, שאע"פ שהמקראות מיותרים (בע"ז) אין להקפיד בכך, שמפני חומר שבה, שכל המודה בה כופר בכל התורה כולה, (קדושין מ, א וחולין ה, א), תזהיר ותחזור ותזהיר, וע"ש שהוסיף שיתכן שבעשרת הדברות הזהיר שלא יעשה לו ע"ז, ולא יעבדנה ועכשיו מזהיר שגם כשמוצאים אותה עשויה ונעבדת ע"י הגוים ההם, שלא יעבדו אותה כלל. וכבר עמד על זה הראב"ע ז"ל (לעיל כ, כ), וכתב שבתחילה ציוה שלא יעשון עם ה' אלהי כסף, ובסוף ציוה להכרית ע"ז הנמצאת בארץ שעשאוה הכנעניים. ע"ש.

ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא, שבא לומר שגם אחרי שהקב"ה אמר להנהיגם ע"י מלאכו, כדכתיב הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו', עדיין צריכים להזהר מע"ז, שלא יעלה בדעת לומר כיון שה' הניח הנהגת עמו ע"י מלאך, ולא בכבודו ובעצמו, שמא יחשבו חלושי הדעת, שאם ההנהגה ע"י אמצעי ולא ישירה, יעלה על דעתו שיוכל לבחור לו אמצעי אחר לפי רוחו ולפי הבנתו, ונמצא עובד עבודה זרה רח"ל, ע"כ הדגיש הכתוב בפסוקים הקודמים לבאר היטב הענין, ואמר הנה אנכי שולח מלאך, וחזר בפסוק כ"ג והדגיש כי ילך מלאכי לפניך, מלאכי ולא כל מלאך שאינו ממני ותהיה צורתו אשר תהיה, לא יעלה על לבך כי אם מלאכי שאני שולחו להנהיגכם. וק"ו שלא שום דבר אחר כלל, וכן אמר כי שמי בקרבו וכו'. וראה צורך לחזור לשנן לנו איסור ע"ז וחומרתו, שלא נשתבש ונאמר דלא אסרה תורה ע"ז אלא כשהיה מנהיגנו מלכנו בכבודו ועצמו, אבל עתה שציוה לנו מלאך אולי בטל האיסור. ואולי יוכל הבוחר לבחור לו דבר אחר מצבא השמים או מאשר יעלה זדון לבו רח"ל, ע"כ חזר וחיזק עוד ואמר הרס תהרסם וכו'. ועיין בדברי אוה"ח הקדוש זיע"א. וחתני הרה"ג רי"ש שליט"א הוסיף וכתב בזה, עוד אפשר להוסיף בעין זה, שבא לשלול שלא יטעו לומר שראוי ח"ו לעבוד לאותו מלאך שנשלח מה' להנהיגם. וכמו שכתב הרמב"ם בהל' ע"ז פ"א ה"א שבזה הדבר טעו בימי אנוש והאריך בזה. עיי"ש. (ולא שבא הכתוב רק לשלול שלא יבחרו לעצמם מלאך אחר). ואולי כל זה בכלל בפירוש אלא שכדאי להדגיש זה. עכ"ד.