רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: (כג, יט)

וכתב רש"י ז"ל ראשית בכורי, גם שביעית מחוייבת בביכורים, לכך נאמר אף כאן בכורי אדמתך, כיצד אדם נכנס לתוך שדהו, ורואה תאנה שבכרה, כורך עליה גמי לסימן ומקדישה, ואין ביכורים אלא משבעת המינים, ארץ חטה ושעורה וגו'.

והנה מ"ש רש"י גם שביעית מחוייבת בביכורים, לא מצאתי לע"ע דין זה בדברי הרמב"ם ז"ל. ובפשטות נראה דכיון דשביעית משמטת והפירות הפקר, שעל כן פטורה מתרומות ומעשרות, ה"נ יש לפוטרו מביכורים, שדינם כתרומה, והילך לשון הרמב"ם ז"ל (פ"ג מהלכות ביכורים ה"א) הביכורים ניתנים לאנשי משמר, והן מחלקים אותם ביניהם כקדשי המקדש, וכבר ביארנו שהן קרויין תרומה, ולפיכך זר שאכל ביכורים בכל מקום חייב מיתה בידי שמים, והוא שאכל אותם אחר שנכנסו לחומת ירושלים. עכ"ל. עו"כ שם (הלכה ה') אכילת ביכורים כאכילת תרומה לכל דבר, ויתר בביכורים שהן אסורים לאונן וכו', וכהן טהור שאכל ביכורים טמאים לוקה, כשם שלוקה ישראל טהור שאכל מעשר שני שנטמא, משא"כ בתרומה. עכ"ל.

וכמו שתרומה ומעשר לא נוהגים בשביעית שהכל הפקר צ"ל שגם ביכורים לא נוהגים, ואם לא הפקיר שדהו בודאי ינהגו לדעת מרן ז"ל בשו"ת אבקת רוכל, שפסק שאם לא הפקיר חייב בתרו"מ, וי"ל דהה"נ שחייבים בביכורים.

ועיין עוד ברמב"ם בהל' ביכורים (פ"ד ה"ה) וז"ל הפריש ביכוריו ומכר את שדהו, מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נתת לי ה' שהרי אין לו, והלוקח אינו חייב להפריש ביכורים אחרים מאותו המין, שכבר הפריש ממנו המוכר וכו'. ע"ש.

והנה שם (פ"ד ה"ז), פסק למאי דאיתמר בגיטין (מז, ב) המוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג, הקונה מביא וקורא ביובל ראשון בלבד, שעדיין לא סמכה דעתו של מוכר שתחזור לו הקרקע, אבל אם חזר ומכרה ביובל שני, הרי זה (הקונה) מביא ואינו קורא, שכבר סמכה דעתו שאין לו אלא הפירות, וקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. עכ"ל. [והוא ז"ל מפרש דיובל ראשון או שני, שבו מכר המוכר הזה לקונה הזה, ולא כפירש"י ז"ל שם שמפרש יובל ראשון לכיבוש הארץ, וע"ש במהר"י קורקוס ושאר מפרשים ז"ל].

וכמובן שאין מכל זה ראיה, לדברי רש"י ז"ל הנ"ל, די"ל דמיירי בפירות שאר שנים ולא פירות שמיטה ויובל ממש, רק דין יובל קובע שהוא קנין פירות ולא קנין הגוף. ואדרבה יש לומר דלא כרש"י, דחזינן דאינו חייב אלא בשדה שלו וגידולים שלו, ובשביעית אינה ברשותו, שזו סיבת הפטור מתרו"מ, וי"ל דגם מביכורים פטור. דאינו יכול לומר אשר נתתה לי ה' (דברים כו, י).

ועיין עוד בהלכות שמיטה ויובל (פ"י הלכה ט"ו), וז"ל, דין היובל בשביתת הארץ ודין השמיטה אחד הוא לכל דבר וכו', ודין פירות שנת היובל באכילה ובמכירה ובביעור, כדין פירות שביעית לכל דבר. עכ"ל.

ומאחר וכבר ברור ג"כ שדין ביכורים כדין תרומה, לכאורה י"ל, דשביעית ויובל, שפטורים מתרומה ומעשר, ה"ה נמי שפטורים מביכורים, ודברי רש"י ז"ל עדיין צ"ע.

ואחר שחזרתי לעיין בדברי רש"י ז"ל בזה, והנה ראיתי שהרב שפתי חכמים ע"ה כתב (באות ל') ע"ד רש"י אלו שבמקצת נוסחאות אינו. ושכ"כ הרא"ם ז"ל, וכ"כ גור אריה, שבודאי ט"ס הוא דאין השביעית חייב בביכורים, דאין יכול לומר, אשר נתת לי, והוא לא נתנו לו, אלא הפקירו לכל. ע"ש.

והאופן היחיד שבו ניתן לקיים דברי רש"י שברוב הנוסחאות, שכתוב בהם שגם בשביעית חייב בביכורים, נראה לענ"ד שזה רק עפ"י דעת מרן ז"ל בשו"ת אבקת רוכל הנ"ל, דס"ל שאם לא מפקיר את שדהו, לא נפטרת מתרומות ומעשרות, וי"ל דה"ה נמי לענין ביכורים שכבר כתבתי שדינם כתרומה לכל דבר, שאם לא יפקיר שדהו, חייבת בביכורים כמו שחייבת בתרומה, ויכול לומר אשר נתת לי, שהרי בידו להפקירו או לא להפקירו, ואע"ג שהתורה חייבתו להפקירו, עכ"פ לע"ע הוא שלו, ואם לא מפקיר חייב. והיה מקום לומר שגם אם הפקירו בפועל, עדיין יכול להביא ביכורים ולקרא, אשר נתת לי, שהיה שלו אלא שהפקירו, אך זה לא מסתבר דכיון דבהפקירו פטור מתרומה, ה"ה שפטור ג"כ מביכורים, ועוד שהוכחתי מאותה הלכה שאם הפריש ואח"כ מכר שאינו יכול לקרא וכנ"ל, וכ"ש אם הפקיר קודם שהפריש שאינו יכול לקרא ולומר אשר נתת לי, והאופן היחיד לענ"ד שיהיה חייב בביכורים בפירות שביעית היא, אם עבר ולא הפקירו, לשיטת מרן ז"ל באבקת רוכל. ואמנם זה רחוק מאד מלומר שרש"י ז"ל שכתב, שגם שביעית מחוייבת בביכורים, דיבר במי שעבר ע"ד תורה ולא הפקיר שדהו ולא פירותיו, שהוא מחוייב בתרומות ומעשרות וגם בביכורים. ועדיין צ"ע.

וחתני הרה"ג ר' עובדיה יוסף נר"ו כתב לי לעיין בציץ אליעזר ח"ו (סי' ל') מה שכתב בדין זה. ועוד בספר דרך אמונה הלכות ביכורים פ"ב סק"א שם הזכיר דבר רש"י ז"ל הנ"ל, והחזו"א (ערלה סי' י"א סקי"ח) (הרגיש במה שהקשיתי) וכתב דרש"י מיירי שהפירות חנטו קודם ר"ה וליקטן בשביעית, באופן שלא חלה עליהן קדושת שביעית אין חייב בביכורים, שהרי הפירות הפקר, ואם זוכה בהם הבעלים כזוכה אחר דמי, ולא חל עליהן דין ביכורים. (וע"ש שהוסיף שמותר לאכול קודם הפרשת ביכורים, שאין הביכורים טובלים הפירות כתרו"מ). ושמחתי שכיוונתי לאמת שאם אין חיוב תרו"מ משום דהוי הפקר אין גם חיוב ביכורים. ברם מה שכתב דמיירי בפירות שחנטו לפני ר"ה שאין בהם קדושת שביעית, דחוק מאד, דמלשון רש"י ז"ל לא נראה כן. ועיין בביאור הלכה שם (ריש פ"ב) ד"ה מ"ע להביא ביכורים שנושא ונותן בדברי הירושלמי והראשונים ויש מה לסלסל ולפלפל בדבריו, ועוד חזון למועד אי"ה. ועיין עוד בביאור הלכה שם (הלכה י"ד) ד"ה הלוקח. ודי בזה.