לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר: (כג, יח)

פירש"י ז"ל, לא תשחט את הפסח בי"ד בניסן, עד שתבער החמץ (ומקור דברי בפסחים סג, א). והרמב"ם (בהלכות קרבן הפסח פ"א ה"ה) כתב, השוחט את הפסח בזמנו, והיה לו כזית חמץ ברשותו, לוקה. שנאמר לא תזבח על חמץ דם זבחי, שלא יזבח הפסח והחמץ קיים, אחד השוחט, ואחד הזורק את הדם, ואחד המקטיר את האימורין, אם היה ברשות אחד מהם, או ברשות אחד מבני חבורה, שאוכלין פסח זה, כזית חמץ בשעת הקרבתו הרי זה לוקה, והפסח כשר. עכ"ל. ועיין ברמב"ן ז"ל כאן, שדקדק מן המקרא גם דין הזורק, וגם דין כל אחד מהמנויים על הקרבן. ע"ש.

ולא ילין חלב חגי עד בקר. פירש"י ז"ל דהיינו חוץ למזבח, אבל מה שנמצא על המערכה לא נפסל, ועוד כתב דהעיקר הוא עלות השחר, אבל כל הלילה יכול להעלות מן הרצפה למזבח.

וכן פסק הרמב"ם ז"ל שם, (פ"א מהל' קרבן הפסח ה"ז) המניח אימורין ולא הקטירן עד שלנו ונפסלו בלינה, הרי זה עובר בלא תעשה, שנא' לא ילין חלב חגי עד בקר, ואעפ"י שעבר אינו לוקה, לפי שאין בו מעשה. עכ"ל.