אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה': (כג, יז)

עיין בפי' רשב"ם ובפי' רבינו הספורנו על זה, ואולי י"ל דהאדון הוא דין, והשם הוא רחמים, ללמד ששתי המדות נוהגות בבאים להראות לפניו יתברך, אלה שמכינים עצמם ומיטהרים ומזדככים, הופכים מדת הדין למדת הרחמים ע"י שם הוי'ה ב"ה. אבל מי שבא ועוד טומאתו בו, ולא רוחץ ולא טוהר מטומאתו, ולא שב מחטאיו אשר חטא, ידע שמקבלו האדון שהוא מדת הדין. ויש סימן פסק בין מילת האדון לבין שם הוי'ה, לרמוז כי רק במעשיו הטובים האדם מסיר את המחיצות המפרידות בינו ובין קונו, וממתיק הדין לרחמים גדולים. ומקרב ישועתם של ישראל בשובה ונחת.