כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם, אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ: (כב, ו-ז)

האוה"ח הקדוש, דקדק למה פירט הכתוב "כסף או כלים", והרי בפסוק שאחריו, נאמר, על כל דבר פשע על שור וכו', וחז"ל (ב"מ נז, ב), דרשו כל הפרטים שיתחייב עליהם אם לא שמר ופשע, ע"ש. והביא דברי המכילתא שלכך נאמר "כסף או כלים", מה כסף שדרכו לימנות, אף כלים שדרכם לימנות, מכאן אמרו, כל טענה שאינה במדה במשקל ובמנין אינה טענה. ע"כ.

עוד הוסיף טעם, שאפילו רצה השומר לשלם אינו נפטר, וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהל' שאלה ופקדון (פ"ו ה"א), שאם הפקדון הוא כלי מתוקן משביעין אותו, והגם שהרמב"ם כתב שהוא תקנת חכמים, אפשר שירמוז הכתוב לזה, וידוייק ג"כ מה שאמר הכתוב, אם לא שלח ידו במלאכת רעהו, דקדק לומר "מלאכת" רעהו לומר שאע"פ שאין שום טענה, רק טענת מלאכה שבכלים ומשלם שויו. עכ"ל.