הדפסה
אל מוציאם ממצרים

אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. (כ, ב)

אפתח בדברי תרגום יונתן בן עוזיאל שתרגם וז"ל, דבירא קדמאה, כד הוה נפיק מן פום קודשא יהא שמיה מברך, הי כזיקין והי כברקין, והי כשלהוביין, למפד דינור מן ימיניה, ולמפד דאישא מן שמאליה, פרח וטייס באויר שמיא, וחזר ומתחמי על משרייתהון דישראל, וחזר ומתחקיק על לוחי קיימא דהוון יהיבין בכף ידיה דמשה, ומתהפיך בהון מן סטר לסטר, ובכן צווח ואמר, עמי בני ישראל אנא הוא אלהכון, די פרקית ואפקית יתכון פריקין מארעא דמצראי מבית שעבוד עבדיא. ועיין בפירוש יונתן בזה.

והנה יש להתבונן בדברי הכתוב שאמר, אשר "הוצאתיך מארץ מצרים", ולא אמר, "אשר בראתי שמים וארץ וכל צבאם", גם לא אמר, "אני אלהי אברהם יצחק ויעקב אבותיכם", אלא "אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". ואין לומר שאמר יציאת מצרים משום, שהם עצמם יוצאי מצרים, והדבר קרוב אל ליבם, וזכרון הדברים עדיין עומד בלבם, ועדיין עומדים כל האותות והמופתים לנגד עיניהם, שהרי אמירה זו לא להם לבד נאמרה, אלא לכל ישראל שבכל הדורות, את אשר ישנו פה ואשר איננו, ולמה לא בחר בבריאת העולם, ובאבות הקדושים שהוא בחר בהם מכל העמים, ובחירה זו בהם היא שהביאה אותנו לקבל תורה, וכמו שמברכים על התורה, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.

והנראה בס"ד, דבכונה תחילה לא הזכיר כאן את בריאת העולם, והטעם לפי שהאמונה בבריאת ה' את העולמות באה לנו מכח האמונה שקיבלנו מאבותינו הקדושים, שהרי כל הדורות שהיו מאדם עד נח, ומנח ועד אברהם היו מכעיסים ובאים, ועובדי ע"ז היו, וכפרו בה' ובאמיתותו ישתבח שמו (אבות ה, ב). ואברהם אבינו חקר אחר כל העבודות זרות שבעולם ופרך את כולם, והכחיש אמונתם ואת אלהיהם, עד שאמרו רבותינו (ע"ז יד, ב), כי מסכת עבודה זרה של אברהם אבינו ע"ה, ארבע מאות פרקים היו בה. וכן עשה יצחק בדרך שלו לגלות את האלהים, וכן עשה יעקב בדרכו, ובשביל זה אומרים בתפילת י"ח אלהי אברהם, ואלהי יצחק, ואלהי יעקב, לפי שכל אחד מהם גילה אלהותו יתברך בדרכו המיוחדת לו. ולא הרי זה כהרי זה, אך הצד השוה ששלשתם ביססו את אמונת ה' לדורות עולם, והראו לכל באי עולם שהוא האל והיוצר והמנהיג, והמשגיח בהשגחה פרטית על כל הנעשה, ואפס זולתו. ואמונה זו מושרשת בנפש האומה כולה, ומשם מתפשטת ליתר העמים, אמנם זו היתה אמונה שבלב ובנפש. אך הקב"ה לא הסתפק בזה, ועשה אותות ומופתים גדולים ועצומים ביציאת מצרים, לא רק בשביל לגאול אותנו, כי את זה יכול לעשות ברגע כמימריה, אמנם האריך והכביד את לב פרעה ועבדיו, כדי להרבות אותות ומופתים, שנדע ונכיר את מי שאמר והיה העולם, ולמען נספר לבנינו ולבני בנינו עד עולם. ובמצרים הראנו את ידו החזקה וזרועו הנטויה בגלוי ובבירור גמור, וממנה למדנו שה' הוא ברא את העולם והוא מנהיג אותו, כי אני ה' בקרב הארץ. ולא כמאמר הגוים ובראשם פרעה, שאמרו אמנם יש ה', אך הוא רם וגבוה כל כך, שאין זה מכבודו להביט אל מה שנעשה בארץ השפלה, וכמ"ש הקדוש רבינו משה אלשיך זיע"א, על הפסוק הנאמר בהלל המצרי, ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' (תהלים קיג, ג-ד), היינו, שגם קודם מלוך מלך לישראל, היה שמו יתברך מהולל, אלא שהיו פרעה וחבריו אומרים, "רם על כל גוים ה' על השמים כבודו", כלומר, שהי"ת רם ונישא וגבוה כל כך, ואינו מכבודו להתעניין בנעשה בארץ, וע"כ אין נפקא מינה ממה שאנחנו עושים כאן, וכביכול אינו מכבודו וענינו יתברך להשגיח במעשי בני אדם ורק על השמים כבודו. ואנחנו משיבים להם ואומרים (שם שם, ה-ו), "מי כה' אלהינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ", היינו כי עם היות הי"ת גבוה על גבוה וברום עולם שבתו, אך יחד עם זאת הריהו משפיל מבטו והנהגתו על כל הנעשה בשמים וגם בארץ, וזה שנאמר (שמות ח, יח), כי אני ה' בקרב הארץ.

וענין זה הוא כל כך חשוב ויסודי, עד שתיקנו לומר לפני תפלת העמידה של שחרית, "ברום עולם מושבך ומשפטך וצדקתך עד אפסי ארץ". ובדברים אלו בחר הי"ת לפתוח בדברו אל עם קדושו בעת מתן תורה, "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", כלומר, אני הי"ת אשר ירדתי בקרב הארץ לארץ מצרים והוצאתיך מתוכם. למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, מביט וצופה על כל הנעשה, כי אין דבר נעלם מהשגחתו, ואין נסתר מחמתו.