אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. (יט, ד)

הרב אוה"ח הק' ז"ל הקשה, מדוע נאמר אשר "עשיתי" למצרים, והיה צריך לומר אשר "הוצאתי" אתכם מארץ מצרים, שהוא עיקר הדבר להתחייב ולהשתעבד ולחבר אמריו, על כל אשר גמלם ה'. וזה כולל כל האותות שבהם הוציאם ממצרים, יעו"ש בדב"ק.

ואפשר לפרש, דרצה הכתוב להדגיש להם שכל מה שעשה הי"ת למצרים, לא היה נדרש באמת כדי להוציאם, ודרכים רבים לפניו ישתבח שמו להוציא ברינה את עבדיו תיכף ומיד, ולא היו נצרכים לכל המו"מ הארוך, וההיתולים של פרעה ועבדיו, והי"ת אומר לישראל, דעו לכם כי כל מה שעשיתי למצרים, לא היה אלא לצרכיכם, בכדי להכין אתכם לשעה הזאת להביא אתכם אלי, לקבל את תורתי, ולשמוע בקולי. ועל כן האריך הי"ת והפליא מכותיו, עד שהשלים את כל אשר יעד להראות לישראל כדי שידעו ויכירו שמלכותו בכל משלה, והשמים והארץ וכל צבאם, הם משרתיו עושי רצונו, ודבר לא יעשה מבלעדיו, וכל זה לחזק אמונת ה' בלבם ובנפשם לדורות עולם, וזה יהיה הבסיס והשורש להכשירם לקבל התורה ומצוותיה.

ולכן מיד נאמר בפסוק שאחריו, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים וגו'. כלומר "ועתה", אחר שתתבוננו בחסדי ה', לכל אשר עשה למצרים כדי ללמד בני ישראל יראה ודעת ה', תבינו ותדעו, שאתם מיוחדים לי מכל אומה ולשון ועל כן תשמעו בקולי, ותשמרו בריתי לעולם.