הדפסה
מי הביא את אבני השוהם ואבני המילואים

וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחשֶׁן: (לה, כז)

בתרגום יונתן ב"ע תרגם נשיאים, עננים. וז"ל וענני שמיא אזלין לפישון, ודליין מתמן ית אבני בורלות חילא את אבני אשלמותא לשקעא באפודא ובחושנא, ומחתן יתהון באנפי מדברא, אזלין רברבני ישראל, ומייתן יתהון לצרוך עיבידתא.

ובדעת זקנים מבעלי התוספות, הביאו הגמ' דפרק בתרא דיומא (עה, א), שג"כ פירשו נשיאים עננים, כשהיה המן יורד לישראל, היו יורדים עמו אבנים טובות ומרגליות, ע"ש.

ורש"י ז"ל כתב, אמר רבי נתן מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחלה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחלה, אלא כך אמרו הנשיאים, יתנדבו צבור מה שמתנדבים, ומה שמחסירין אנו משלימין. כיון שהשלימו צבור את הכל, שנאמר והמלאכה היתה דיים, אמרו נשיאים מה עלינו לעשות הביאו את אבני השהם ואבני וכו', לכך התנדבו בחנוכת המזבח תחלה, ולפי שנתעצלו מתחלה נחסרה מהם אות יו'ד (בכתוב לפנינו).

ושני הפירושים של חז"ל אין בהם סתירה, דבאמת האבנים נישאו בעננים, או ירדו עם המן, וזה הגיע לידי הנשיאים, ועדיין לא היה צווי להביא תרומת ה', ושמרו אותם ומאידך התרשלו להביאם תחילה, ועל כן נחסרה מהם יו'ד, וכדרכנו למדנו רעת הרשלנות, שאע"פ שהתכוונו לטובה שאמרו יביאו הצבור מה שיביאו, ואנחנו נשלים את החסר, אעפ"י כן נענשו שנחסרה מהם אות יו'ד. שהיה להם להביא בחשבון, שעלולים הצבור להשלים הכל, ולא ישאר להם מאומה להביא.

ועוד אפשר, דכיון שהיו בידם האבנים היקרות היה להם להביאם מתחלה ולהיות זריזים ומקדימים למצות, ומה שיחסר עוד ישלימו אח"כ, אבל הם ישבו בחבוק ידים, והמתינו שיגמרו כולם להביא, והוא בודאי חסרון גדול, ואפשר שגרמו חלישות לצבור בראותם שנשיאיהם לא הביאו דבר, או לפחות לא מזדרזים לקיים המצוה הגדולה הזאת.