הדפסה
על הכיסופים להי"ת היוצאים מן הכח אל הפועל ע"י נתינת התרומה לבניית המשכן

ואולי שתי דרגות יש כאן הראשונה, היא "מאתכם", היינו שמתעורר בנותן חשק פנימי שרוצה לתת מעצמו ממש, וכמו, אדם כי יקריב מכם (ויקרא א, ב), שמקריב מזמנו ומכוחותיו, וגם את רצונותיו מקריב על מזבח ה', ושם שוחט את תאוותיו. מקריב מעצמו מן המהות שלו, וכאן ג"כ יש בו התעוררות פנימית מתוך התבוננות להבין למי הוא נותן, ומי מוכן לקבל ממנו את מתנתו ואש הרצון בוערה בקרבו, עד שהוא רוצה לתת מעצמו, רק שאין בזה להוציא תרומה לבניית המשכן, וממיר רצון זה במתנה של זהב וכסף וכו'. ובחלק הזה המדבר על המדרגה הגבוהה, נאמר, תרומה לה', כביכול כמו שנותן לו תרומה והוא יתעלה ויתהדר מקבלה ממנו ושמח בו.

ודרגא שניה, היא גם חשובה אך עד הראשונה לא הגיעה, והיא, כל נדיב לבו וגו', שהתעורר לבו בנדבה אך אין התעוררות זו חזקה כל כך עד שירצה לתת מעצמו ממש, רק לבו התנדב להביא תרומה כאשר ציוה ה' ברוך הוא, והוא נותנה בלב שלם ונפש חפצה, ונאמר בו יביאה את תרומת ה', כלומר גם זו יפה וחשובה ויכול להביאה למקדש, ונאמר בה תרומת ה', כלומר זו התרומה אשר צוה ה', אך אין בזה החשק העצום לתת מעצמו ממש. ובשביל זה הסמיך זהב וכסף ונחשת לזאת השניה. ולא נכתב בה תרומה לה', שלא הגיעה עד מדרגת התרומה הראשונה.

ובעל הטורים כתב, שבשביל שמתנדבים תכשיטי הנשים מזהב וכסף וכו', לכן אמר "יביאה," כלומר יביא ברצונה של האשה. ע"ש. כלומר שאם היה כתוב יביא, היה משמע שהדבר תלוי רק בו לבדו.

ועוד י"ל דהכל ענין אחד והכי קאמר, קחו מאתכם תקחו לא מצד לצאת ידי חובה, אלא מאתכם צריך להיות מתוך פנימיותכם, שתרצו לתרום מעומק הרצון הפנימי תרומה לה', כל נדיב לבו, שעלה ונתעלה למדרגה הזאת, יביאה את וגו', כלומר לא רק תרומת ה' הוא מביא, שזה מביא גם בעל הדרגא הפשוטה שמביאה כדי לצאת ידי חובתו, הרי הוא מביא תרומת ה', אבל זה שעלה עד המדרגה הנז', נאמר בו, יביאה. כלומר יביא את האות ה'א, יביא - ה. ואות ה'א היא השכינה. שנותן התרוממות והתעלות לשכינת עוזנו, לחבר דודים יחדיו, להיותם כחדא שריין וכחדא נפקן.

עוד י"ל "יביא - ה" את תרומת ה'. כלומר יביא אות ה'א שהיא השכינה עם תרומת ה', שע"י שנותן תרומה מתוך רצון פנימי עמוק, נחשב לו כאילו הוא מביאה, שנותן במעשה זה עוז לאלקים, וע"י זה יגדל נא כח ה' ברוך הוא.

וע"י מעשה חשוב זה שבא מעומק לבו בטהרה בנקיות, הוא מחזק את הקדושה בתלתא קוים, שמעלה נה"י לחג"ת וחג"ת לחב"ד, לזה חילקם שלשה שלשה, תחילה זהב וכסף ונחשת, ואפשר שהם רומזים לחב"ד, ואח"כ כתב ותכלת וארגמן ותולעת שני, שהם שלשה צבעים, ואולי ירמזו לחג"ת, ומהם צובעים צמר ושש וצמר עזים שהם שלשה, וכאן מפורש השש והעזים בלבד, שכתוב, ושש ועזים. והצמר כנראה רמוז בצבעים עצמם, שכן בדרך כלל צובעים מהם הצמר וכשאומר תכלת וארגמן וגו', הרי הצמר אמור, והם תלת גו תלת, שהצבעים שהם תלתא כלולים בתלתא, צמר ושש ועזים. ואח"כ אומר ועורות אלים מאדמים, ועורות תחשים ועצי שטים. והם עוד תלתא אחריני. והזכיר עוד שלשה שהם, ושמן למאור, ובשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים, הרי שלושה. ואח"כ אמר ואבני שהם ואבני מלואים לאפוד ולחשן. ואפשר שהם רומזים לחסדים וגבורות.

ואמר, וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו וגו', כלומר שבשביל לתקן כל האמור דבר דבור על אפניו, בעינן חכמה גדולה וחשובה, וזה הוא וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו, את כל אשר צוה ה', תיבת כל יתירה לכאורה, שיכול לומר, ויעשו אשר צוה ה', אלא בא לרמז שלא רק על הנגלה צוה ה', אלא גם הכונות הראויות לכל דבר גם זה מה' יצא הדבר, וחכמי לב יעשו כל אשר צוה ה', הגלוי וגם הנסתר.

ואחר שכתבתי את הנ"ל, ראיתי בדברי אוה"ח הקדוש זיע"א, שכתב וז"ל, יביאה את תרומת ה', פסוק זה מראה באצבע כי לבד המורגש יש המושכל, והוא מאמרם ז"ל, כי מעשה התרומה, מושכל הוא בחינת השכינה, לה יקרא תרומת ה', וע"י מעשה התרומה יפעיל בה דבר טוב ויחבר אהל בל ימוט, ועיקר הרצון במעשה הוא המושכל, והוא אומרו, יביאה, פי' יביא לבחינה הנעלמת עם תרומת ה'. וביאר הכתוב כי הוא אשר יביאה, ואמר כל נדיב לבו, פי' העושה דבר מנשיאות הלב, אשר ידבנו לבו, לצד התנועעות הרוחניות השוכנת בלב בחשק, הדבר יפעיל במושכל ונעלם, אבל אם יביא התרומה בלא נדיבות לב, אין זה פועל במושכל. עכ"ל.

ואעפ"י שאין הפרטים שכתבתי בעניותי דומים לדב"ק של הרב זללה"ה, מ"מ בכללות כיוונתי מעט לדרכו, ת"ל יתברך.

ואשו"ר שיש שרש לכל זה בדברי קדוש רבינו הרמב"ן ע"ה, וז"ל, יביאה את תרומת ה', כמו יביא וכו', וכן ותפתח ותראהו את הילד. וכו', [ועיין מ"ש בברכת אליהו פרשת שמות על פסוק זה]. עו"כ שם ועל דרך האמת הוא, יביאה את תרומת ה', שיביא התרומה העליונה בסוד ויקחו לי תרומה, ופירשתיו. ולרבותינו מדרש ב- ותפתח ותראהו את הילד, שראתה שכינה עמו (כמבואר בסוטה יב, ב)