וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק. (יז, יא)

אמרו חז"ל במסכת ראש השנה במשנה (ג, ח), והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו'. וכי ידיו של משה עושות מלחמה, או שוברות מלחמה, אלא לומר לך, כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה, ומשעבדין לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים ואם לאו היו נופלים. עכ"ל המשנה.

נמצא דלא במשה תלו את הדבר, אלא הכל תלוי בעם ישראל עצמם, שאם מסתכלים כלפי מעלה, שאינם סומכים על כחם וגבורתם, אלא משעבדים לבם לאביהם שבשמים, ואומרים לא בכוח ולא בחיל, כי לה' הישועה, והוא ילחם לנו, היו מתגברים. ואמנם בתרגום יונתן בן עוזיאל, תירגם "והוה כד זקיף משה ידוי בצלו, ומתגברין דבית ישראל. וכד הוה מנח ידוי מן למצלייא, ומתגברין דבית עמלק". נמצא שהוא ז"ל תולה הענין בתפלתו של משה רבינו ע"ה. והנה בזוה"ק (ח"ב סז, א), כתוב שאסור לאדם להרים ידיו למעלה בריקנות, אלא רק בתפלה ובקשת רחמים, נמצא דהרמת ידים כלפי מעלה יש בה התעוררות דלתתא, ואסור שיהיה בריקנות ח"ו, וע"כ אמר התרגום יונתן, שכאשר הרים משה את ידיו בתפלה היו מנצחים.

וצריך לומר דזה וזה גורם, שמשה היה מרים ידיו ומתפלל עליהם, והם מתעוררים מכח תפלתו של משה רבינו ע"ה, ומסתכלים כלפי מעלה, וכו', ואם הניח ידיו מתפלה, היו נחלשים שכן במלחמה זו היו נתונים בנסיון קשה, והיו צריכים לסיוע של משה בתפלתו עליהם.