וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. (יד, כט)

וכתבו רבותינו בעלי התוספות בספר דעת זקנים, "חֹמָה" חסר כתיב, לפי שבתחילה נתמלא הים חמה עליהם, עד שבא גבריאל ושמם כחומה בתוך הים, והיה מכריז על הים ואומר למים שבימינם, הזהרו בישראל שעתידים לקבל תורה שנתנה בימינו של הקב"ה, שנאמר (דברים לג, ב), מימינו אש דת למו, ואמר לים שבשמאלם, הזהרו בישראל שעתידים להניח תפילין בשמאל, חזר ואמר למים שמאחריהם, הזהרו בישראל שעתידים להתעטף בציצית מאחריהם, והמים שומעים דבריו ועומדים חומות, ונחלק להם הים לי"ב חלקים, שיהא לכל שבט ושבט שביל לבדו, ובחומות הים שבין כל אחד ואחד היו חלונות, ומספרים זה עם זה כדי ליישב דעתם, הדא הוא דכתיב והמים להם חומה. ולפי המדרש הזה נראה שהמתעטף בציצית צריך להשליך הציציות מאחריו וכו', ע"ש עכ"ל.

ור"י בעה"ט ע"ה כתב, "חֹמָה" כתיב חסר, הקב"ה נתמלא עליהם חמה, על פסל מיכה שעבר עמהם בים, והיינו דכתיב (זכריה י, יא), ועבר בים צרה, ס"ת "רמה", שהוא בגימטריא פסל מיכה, עכ"ל. ואפשר שזו הסיבה, שגם הים נתמלא עליהם חמה, כדברי המדרש שבדעת זקנים הנ"ל, משום שהעבירו בו פסל מיכה. ולעיל (פסוק כב) כתיב "חומה" מלא וי"ו.

על כל פנים אנו רואים שחמה בלי וי"ו היא חמה רח"ל, אבל במילוי וי"ו, היא חומה להגן בעדם, וכבר כתבתי על הפסוק (לעיל ח, יט), ושמתי פדות בין עמי ובין עמך, שהאות וי"ו רומזת לתורה, וכשיש תורה וישראל מחוברים לתורה, אז הם מוגנים, דתורה מצלא ומגנא. והיא חומה בעדם, אבל אם ח"ו מתרחקים מן התורה, הם מתרחקים ממקור החיים, והוי"ו מסתלקת ובמקום חומה באה חימה ח"ו, כי התורה היא מקור החיים, כי מוצאי מצא חיים, כי הם חיינו, וכתיב וחי בהם (ויקרא יח, ה), ותנן באבות (ו, ו), גדולה תורה שנותנת חיים לעושיה בעוה"ז ובעוה"ב, והיא לחומה בעדנו משמאל ומימין, אורך בימינה, ובשמאלה עושר וכבוד, מרבה תורה מרבה חיים. וחיים הם למוצאיהם. ולזה ירמוז הפסוק כאן, והמים להם חומה, אין מים אלא תורה, שבעצם היתה שם חימה, שהרי כתוב בלא וי"ו, אבל המים שהם התורה להם לחומה, שהתורה נרמזת בוי"ו כאמור, ואות וי"ו זו עושה את החימה לחומה, שהרי ממלאת תיבה זו בוי"ו. והתורה היא החומה לעם ישראל, מימינם ומשמאלם, עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר.