וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם עַל רִכְבּוֹ וְעַל פָּרָשָׁיו, וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם, וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד:. (יד, כו-כח)

רבנו בעל אוה"ח הקדוש, תמה, לאיזה ענין הוצרך משה לנטות ידו על השבת המים, הלא הם מעצמם לא יתמידו לעשות כך, ובגמר עליית ישראל, שהוא ג"כ גמר ירידת אחרון של המצרים, מעצמו ישוב הים. וע"ש מה שהמתיק בזה. וחשבתי שבא לסלק בזה דעות המשתטים לברוח מן האמת המפורסמת גם אצל אומות העולם, שעליה נאמר (להלן טו, יד), שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת, אז נבהלו אלופי אדום וגו', ואין בעולם מי שלא שמע וידע את הנס הגדול, כי הוביש ה' את מי ים סוף לפני עמו להושיעם, בידו הגדולה וזרועו הנטויה, ובו בפרק הטביע בים את כל רודפיהם, לא נשאר בהם אחד, וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים.

וגם בנס זה מצא היצה"ר מקום להטעות בו, את הרוצים לטעות, ומוכנים להמציא דברי שטות והבל דדחיק ואתי מרחיק, לא שרירין ולא קיימין, סברות ריקות ושדופות, אשר מהבל ימעטו, והיצר של השנאה העצמית מתגבר על אותו אדם להשפילו ולהרחיקו ממקור חיים, ומנתיבות האמונה והתמימות, ויחשבה לו לחכמה עמוקה, ופילוסופיה דקה מן הדקה, והיא ריקה ומבולקה.

ולכן כדי לסלק כל טעות אמר לו הקב"ה למשה, "נטה את ידך על הים ובקעהו", ושב ואמר לו אחר שעברו בני ישראל, "נטה את ידך על הים וישובו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו". שידעו ישראל וידע כל העולם, כי מה' היתה זאת לישועתם של ישראל. וגם עם כל זה לא חדלו פורצי פרצות בחומת האמת, וליצני הדורות ממציאים רעיונות של הבל, כדי לשלול את הנס הגדול הזה, ותולים את המעשה הגדול הזה בבוקי סריקי, וקוראים לזה מחקרים מדעיים, והם בנויים על תוהו ואבני בוהו, וכבר שמעתי שגוי אחד חכם בעיניו, חיבור חיבור שלם לפרש את קריעת ים סוף בדרך טבעית, באומרם שאחת בכמה אלפי שנים יש נסיגת מים בלב ים ומתגלה היבשה, ואחר איזה זמן שב הים לאיתנו, ומשה חכם היה וידע לכוין השעה הזאת במדוייק. עפרא לפומייהו. ולא ידעו שוטים אלו שלא חידשו דבר בהבליהם, וכבר עמדו שוטים כמותם לפני קרוב לאלף שנה ואמרו אותם דברים, והיו לחוכא ואיטלולא, ואבד זכרם ונשכח סברם. שכבר עמד האדם הגדול בענקים והביא דבריהם ודחה אותם בחכמתו הנפלאה, וגילה קלונם ושגעונם במלים אחדות, שבהם סתר ופרך כל בנינם.

והוא רבינו אברהם ן' עזרא ע"ה (בפסוק כז) וז"ל, ישתחקו עצמות חוי הכלבי, שאמר כי משה ידע עת מיעוט הים ברדתו, ועת רבותו בעלותו בהמשכו, והוא העביר עַמוֹ במיעוט המים כמשפטו, ופרעה לא ידע מנהג הים, על כן טבע. ואלה דברי שגעון, כי מנהג הים ברדתו לא ייבש מקום, וישארו חומות מים מימינו ומשמאלו, כי הכל ייבש, ועוד כי לא יתברר סוף רדת הים ותחלת עלותו רק אחר שעות. ועוד, לא השלימו ישראל לרדת עד שטבע פרעה וחילו. עכ"ל הטהור.

והשם לבו בעיניו יראה שבמילים קצרות כלל את כל טענות החוקרים המשקרים, תלמידי חוי הכלבי ועדתו, וכל מה שכתבו בכתביהם וטענו בפיהם, הוא ריבוי דברים בעלמא, כי הכל כלול בשורותיים של הראב"ע ז"ל הנזכרים. והראב"ע ז"ל שהיה מגדולי חכמי ישראל שבכל הדורות ואפילו הנשר הגדול הרמב"ם ז"ל ציוה באגרת מוסר לבנו רבי אברהם הנגיד ז"ל, שירבה ללמוד בספרי החכם אבן עזרא שכל דבריו חריפים ושנונים ומחדדים את השכל. וכתב שם על הראב"ע בזה"ל, אתה בני הנאמן לי אני מצוה לך שלא תעיין בפירושים ובחיבורים ולא תטרוד שכלך אלא בפירושיו ובחבוריו וספריו, כי הם טובים מאד ומועילים לכל מי שיקרא בהם בהשתכלות יפה בשכל זך ובעיון דק. ושהם אינם כשאר החיבורים. כי הוא היה כמו אברהם אבינו ע"ה ברוח, וכל מה שתקרא מדבריו וברמזים אשר ידבר בהם עיין בהם עיון יפה והשתכל בהם השתכלות רבה בשכל זך ובעיון נקי. כי החכם הזה הנזכר לא היה מתפחד משום אדם ולא היה נושא פנים לשום בריה והוא היה שט בארצות, היום במקום אחד ולמחר במקום אחר, עם שהיה משרת למלכים גם כן, ע"כ, ואעפ"י שמה שכתב שהראב"ע היה כמו אברהם אבינו ברוח, הוא בודאי בדרך גוזמא, מ"מ דברים כאלו לא נאמרו על שום חכם.

וגם בעיני חכמי אומות העולם, גדול כבודו של רבינו אברהם ן' עזרא מאד מאד, ודי להזכיר שבספרי האסטרונומיה של העמים, בדברם על הירח ומובאיו, קראו לעמק הגדול שבירח בשם, עמק אבן עזרא, על שם הראב"ע ז"ל, כאות הוקרה על מחקריו וקידום החכמה הזאת בצעדים גדולים. וכן היה גדול ומופלג בכל מכמני החכמה, לא הניח דבר גדול וקטן שלא חקרו עד תכליתו, וכל שיש לו טעם בחכו ומתבונן בשיריו הרבים של הראב"ע ז"ל יראה את גודל חכמתו ורוב שנינותו, ושאין מי שיעמוד על דעתו, כי בדעתו תהומות נבקעו, עמוק עמוק מי ימצאנו, ולא עת האסף. והחכם הגדול והנפלא הזה עיין במחקריו של חוי הכלבי, והעמיק והסיק שהם דברי שגעון. ומי יבא אחר המלך. ולא הסתפק בזה אלא גם קילל אותו קללה נמרצת, כי לרשע גדול יחשבנו, ומחשבה כזאת היא דברי אפיקורסות ממש. ועוד הוסיף לדחות דבריו בשתי שיטות שונות. בראשונה סתר ופירק במלים אחדות את כל התיאוריה הזו, במלים קצרות וברורות, כי כשמתייבש איזה מקום במיעוט הים ורדתו, מתייבש אותו מקום כולו, ולא יבש רק חלק, ובודאי לא ישארו ממנו חומות נצבות מימין ומשמאל, ותדע שאינה דחייה בעלמא, אלא מתוך חכמה עמוקה, וידיעה נשגבה, אמר דבר זה. וכל יקר ראתה עינו יען הוא היה הולך ומפליג בימים והגיע למקומות רחוקים, ולבו ראה הרבה חכמה, וחקר ודרש בכוח מבינתו, ודבריו מבוססים על אדני החכמה הצרופה והסברא הטהורה, וכל מי שרגיל בספריו, יודע היטב שכל מלה שלו שקולה במשקל הזהב ברורה וצרופה מכל סיג, ומכל דבר שאינו ברור עד תומו.

ועוד הוסיף בזה טענה חזקה מאד, שהיא עוקרת את כל הטענות הללו מיסודם, וכאילו אומר, גם לו יהבינן ליה כל דיליה, לא הועיל מאומה בהבליו, דאם כדבריהם שזה לא היה נס, אלא דבר ההווה אחת בכמה אלפי שנים, ומשה ידע לכוין השעה, ולעשות כל העשר מכות במצרים, וכל המשא ומתן הארוך עם פרעה וכל אנשיו, ובסופו של דבר להוציא עם שלם, שרק צבאו מנה שש מאות אלף רגלי, ועליהם יש להוסיף טף ונשים וזקנים וזקנות שמגיע למספר עצום ורב, ועם המקנה והרכוש, ולהוליך את כל המחנה הגדול והעצום הזה מהלך של שבעה ימים, וביום השביעי יגיעו בדיוק בשעה היעודה, וידע לכוין כל זה לאותה שעה, וגם שברגע שהם יעלו, ישובו המים ויטביעו את המצרים וכל אשר להם, אם ידע משה את כל זה, ויכל לכוין עם שלם על מטלטליו ומאורעותיו, שיגיעו בדיוק ברגע הנכון והמדוייק הרי זה דבר עצום וגדול יותר מכל הנס של קריעת ים סוף שקל יותר לקרוע הים ולהעבירם ביבשה מאשר לתכנן ולבצע את כל זה בדייקנות וברמה כזו. וזה מה שרמז הראב"ע במלים קצרות באומרו, ועוד כי לא יתברר וכו', ועוד לא השלימו ישראל לרדת עד שטבע פרעה וחילו.

והארכתי בזה מעט, להראות שאין חדש תחת השמש, ולא יחשבו החכמים בעיניהם, שהביאו עמם מחקרים חדשים, לא שערום אבותינו, ותגליות מפתיעות הראויות לשימת לב מיוחדת ולמחשבה מחודשת, כי כל הדברים האלו כבר היו לעולמים, וכבר חקרום חכמי האמת, במחקר אמיתי באמת וצדק, והוכיחו את השטות והריקנות שבדבריהם, ודבר אלהינו יקום לעולם, ותורתנו לא תשתנה ולא תתחלף לעולמים, והיא חכמתינו ובינתינו לעיני כל העמים.

והעובדא שהים נבקע לי"ב שבילין, ושהמים לא החלו לסור ולהתייבש עד שנטה משה את ידו, וכן לא שב הים לאיתנו עד שנטה ידו עליו שנית, כל אלו ועוד נסים רבים שהתלוו לנס הגדול הזה, הן ידים מוכיחות, ליד ה' הנפלאה, והיו הדברים ברורים לעיני כל ישראל, ונודעו הדברים בכל העולם לכל פרטיהם, המה ראו כן תמהו, נבהלו נחפזו רעדה אחזתם, ונודע שם ה' בכל העולם.