וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה. (יד, טז)

רבותינו אמרו (שמו"ר כא, ט) דהכי פירושו, "ואתה הרם את מטך", ונטה את ידך בלי מטה, כדי שידעו הכל שלא המטה הוא שעושה את האותות אלא הקב"ה. וכן הובאו הדברים הללו בדברי רבנו מהר"ם אלשיך ובדברי הרב כלי יקר, שלפי שהיו אומרים המצרים, לולי המטה לא היה יכול לעשות את כל הנסים, ע"כ אמר הקב"ה, סלק את המטה ונטה את ידך, כי הרם הוא לשון סילוק. יעו"ש, שנתן טעם למה דווקא על הים אמר לו הקב"ה למשה לסלק את מטהו ולא בשאר המכות. והטעם כי כל העשר מכות היו באצבע אלקים, והמטה דומה לאצבע, אבל בים לקו בכל היד, שנאמר (להלן יד, לא), וירא ישראל את היד הגדולה, ע"כ א"ל הי"ת למשה סלק את מטך ונטה את ידך על הים. ואז הבינו הכל שלא ע"י המטה נעשו הנסים, ומשה הטה ידו כדוגמת היד החזקה של מעלה, וע"כ ויאמינו בה' ובמשה עבדו. יעו"ש.

ובאגב אולי יובן בזה מה שנהגנו לפתוח ידינו כלפי מעלה, כשאומרים בתפילה פסוק פותח את ידיך וגו' (תהלים קמה, טז), ופורשים כפינו כמו שרוצים לקבל דבר מה מלמעלה. ואמרו רבותינו המקובלים שזה לקבלת השפע. וקשה דפותח את ידך אמרינן, והם ידיו של הקב"ה כביכול, ולמה אנו פורשים כפינו שלנו. ולפי מ"ש כאן "ומשה הטה ידו" כדוגמת היד החזקה של מעלה, שעליה נאמר וירא ישראל את היד הגדולה. אתי שפיר שגם אנו פותחים ידינו, כנגד פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. וה' יאר עינינו.

ונחזור לעניננו כי מדברי תרגום יוב"ע לא משמע כן, שהרי תרגם, ואנת ארום ית חוטרך וארכין ית ידך ביה על ימא ובזעיה. הרי מפורש וארכין ית ידך ביה, ביה כלומר במטה שבידך, אותו תטה על הים ובקעהו. ואולם בתרגום ירושלמי שם כתב וארכין ית ידך. ולא אמר ביה, ובדברי תרגום אונקלוס אין הכרע, שהרי כתב, טול ית חוטרך וארים ית ידך על ימא וכו'. ויותר משמע ממנו כדברי המדרש ודברי רבנו משה אלשיך ע"ה.

ובפירוש יונתן כתב, וארכין ית ידך ביה על ימא. ר"ל השפל את ידך עם המטה ובקע את הים, לאפוקי ממ"ד שנטה את ידך הוא יד שמאל, כי ביד הימין נטה המטה ובקע הים בו, ובשמאל החזיר הים לאיתנו על פרעה ועמו, וכן הוא בהדיא בזוהר ודו"ק. עכ"ל. והוא ז"ל מפרש בדבריו דבא לאפוקי ממ"ד שביד שמאל נטה, אלא בימין הטה את מטהו לבקוע הים, ובשמאלו החזיר הים על המצרים, ודקדק בלשונו של התרגום שכתב וארכין ידך ביה, דמשמע דרק ביד שבו המטה, ועדיין צ"ע בזה.

ועל כל פנים למדנו מזה שגם דעת הזהר הקדוש בזה כדעת תרגום יונתן בן עוזיאל ע"ה שאכן הטה את מטהו על הים. וצריך להבין לפי שיטתם אמאי לא חשש משה שיאמרו שהמטה הוא שעושה את הנסים, וכמ"ש הכלי יקר בשם המדרש. וי"ל דכיון דהמטה הזה הוא בריאה מיוחדת מאת ה' ברוך הוא, וכמו שאמרו חז"ל, שנברא ערב שבת בין השמשות. ושמותיו של הקב"ה חקוקים בו מעצם בריאתו, וכמ"ש במס' אבות (פ"ו).

וכ"כ בתרגום יונתן בן עוזיאל, לעיל (ב', כ"א) וכד חכים רעואל וכו', ואסתכיית (וראה) חוטרא דאתבריאת ביני שמשתא, וחקיין ומפרש עלה שמא רבא ויקירא, דביה עתיד למעבד ית תמהיא במצרים, וביה עתיד למבזע ית ימא דסוף, ולהנפקא מוי מן כיפא, והוה דעייף בגו גינוניתא, ומן יד אושיט ידיה ונסביה וכו'. עכ"ל. הנה מבואר להדיא, דבמטה עתיד לבקוע את ים סוף, והן הן הדברים שכתב כאן בפסוק ט"ז.

עוד כתב להלן (פסוק כ"א) וארכין משה ית ידיה על ימא, בחוטרא רבא ויקירא, דאתברי מן שירויָא (פי' שנברא בערב שבת בן השמשות) וביה חקיק ומפרש שמא רבא ויקירא, ועישרתי אתוותא די מחא ית מצראי, ותלת אבהן עלמא ושית אמהתא, ותריסר שבטוי דיעקב וגו'. עכ"ל.

וא"כ מאחר שכבר היה מפורסם, שמאת ה' היה לו למשה מטה זה, וכי חקוק בו שם ה' הגדול והנורא, סוברים בזה בזוה"ק ובתרגום יוב"ע שכולם יודעים שמטה זה מטה האלהים הוא, וממילא אין בכך כלום אם יחשבו שע"י המטה הזה נבקע הים, שכן תולים בשמות הקדש החקוקים בו, ובעצם בריאתו בקדושה לתכלית זו. ובפירוש יונתן כתב, שגם בפרקי דרבי אליעזר (פרק מ) כתוב, שהמטה של סנפירינון היה, ועשר מכות חקוקות בו.