וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת לֵב מִצְרַיִם וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו. (יד, יז-יח)

צריך להבין מה תוסיף למצרים ידיעה זו יותר מכל אשר ידעו וראו בעיניהם עד הלֹם, והלא ראו יד ה' בגלוי ממש, בכל מכה ומכה שהקב"ה הביא על המצריים במצרים, ומה תוסיף להם עוד ידיעה זו. מה גם אחר שיראו ויטבעו ויאבדו מן העולם מה תועיל הידיעה הזאת. ועל הקושיא האחרונה השיב רבינו עובדיה ספורנו ז"ל בזו הלשון. "וידעו מצרים", הנשארים במצרים וישובו אלי, כי לא אחפוץ במות המת. עכ"ל.

וכבר קדמו רבינו הראב"ע ז"ל שכתב, "וידעו מצרים" הנשארים. "בהכבדי בפרעה", שהוא בעצמו יטבע עם רכבו ופרשיו. עכ"ל. ולפי"ז אולי בא הכתוב להוסיף שיש מיוחדות בזה שגם פרעה עצמו נפגע וטבע, מה שלא היה ביתר המכות, ובפרט לפי מה שהיה אומר להמוניו, שהוא אלוה, ואמר לי יאורי ואני עשיתיני (יחזקאל כט, ג), ע"כ חשוב שידעו אלו הנשארים במצרים, שגם פרעה עצמו קבל עונשו מאת ה', שהטביע אותו בים, עם כל חילו. ולזה אמר הכתוב בהכבדי בפרעה וגו'.

ואפשר עוד, שיש במכה זו של השלכת אויבי ישראל במצולות, סוס ורוכבו רמה בים, גם פרעה וכל חילו טובעו בים סוף, דבר שונה ממה שהיה במכות שהכה ה' את המצרים במצרים. כי בכל העשר מכות, לא היתה נקמה וגם לא גמול על מעשיהם הרעים, אלא דרישה חזקה מאתו יתברך לאמר לפרעה, שלח את עמי ויעבדוני, ואם אינך משלח יקרה לך כך וכך, וכל מכה לפי עניינה. ופרעה היה מבטיח להוציא את בני ישראל ולבסוף חוזר בו, וחוזר חלילה. עד שבאה עליהם מכת בכורות, ואז צעק הוא וכל עבדיו לעם ישראל, "קומו צאו מתוך עמי" (שמות יב, לא), כי נפל פחד ה' עליהם, ולא נותרה עוד רוח בהם. ואז שלחו אותם, והיו מתחננים להם שיצאו לחפשי.

ואולם מיסודות הנהגת ה' את עולמו, הוא הגמול שהקב"ה משלם לכל בריה עפ"י מעשיה, משלם שכר טוב לעושי רצונו, ומעניש לעוברי רצונו, והוא דיין אמת ושופט בצדק ואמת, ומדותיו הם מדה כנגד מדה, והמצרים עדיין לא קיבלו עונשם, ועדיין לא הושלמה ידיעת ה' והנהגתו, כי עד עתה ידעו ולמדו על בשרם, שאין שום אפשרות לברוח מפני ה', ולהתחמק מלקיים דרישותיו, כי ידו גדולה וחזקה, ואין שום דרך לברוח מפניו, שכבר התחכם פרעה וחכמיו, ובסוף קיימו הם בעצמם כל אשר אמר ה', דבר אחד לא נפל מדברו ארצה.

אבל עדיין יכולים הם וכן כל שומעי הענין הזה, לחשוב שהם יכולים לעשות כל אשר יעלה על לבם, ואין מי שישלם להם כפעלם, אלא לכל היותר, ישלח להם הקב"ה שליח שיזהירם ויפסיקו מעשיהם ותו לא מידי. ומדמים בנפשם שלא יהיה להם על זה לא שכר ולא עונש. ונמצא שעדיין הם חסרים מאד בהשגת הנהגת ה' ברוך הוא. לזה אמר הי"ת, "ואני הנני מחזק את לב מצרים וגו' וידעו מצרים כי אני ה' ". שעתה כשיראו הנשארים במצרים שמלכם ושריהם עם סוסיהם ופרשיהם טבעו במים עזים. המה יראו את מעשה ה' כי נורא הוא ויאמרו בפה מלא, הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט, והוא שפט אותם בצדק ואמת, כי הם השליכו את ילדי ישראל ליאור והמיתום במים, ועל כן הקב"ה חיזק את לבם לרדוף אחר בני ישראל, ועוד הוסיף לחזק את לבם חיזוק נוסף, לרדוף אחריהם גם בתוך הים, כדי לבא בעצמם על עונשם מדה כנגד מדה. שבמדה שבה נהגו, בה הם מצאו את מותם, וידעו מצרים כי אני ה', נאמן לקיים הנהגתו ולשלם לכל אחד כפעלו, גומל לאיש חסיד כמפעלו, ומשלם לרשע רע כרשעתו, אל אמונה ואין עול. ונשגב שם ה' לבדו, וידעו את מדת הנהגתו.