אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם: (כב, ג)

בספר עניני הסדרה כתב, "תמצא בידו", שלא מכרה לאחר. "חיים", שלא טבחה. ע"ש. והוא מבואר בפירוש רשב"ם ז"ל, והוסיף דבזה (שלא טבח ולא מכר) אז שנים ישלם, ולא ארבעה וחמשה. עכ"ל.

עו"כ בספר עניני הסדרה שם, וענין הכפל הוא, כי זה כלל גדול בתורה ועשית לו כאשר זמם לעשות לאחיו (דברים יט, יט), מדה כנגד מדה, לכן כאשר גנב מרעהו שור שוה מאתים רצה להפסיד לו מאתים, וע"כ צריך שיפסיד הוא מכיסו מאתים כאשר זמם לעשות לאחיו, וא"כ כשיחזיר הגנב רק הגנבה, לא יפסיד הגנב כלום, ולא יהיה כאשר זמם ולא מדה כנגד מדה, לכן חייב הגנב לשלם שנים דוקא שיפסיד מכיסו, כמו שרצה להפסיד חברו, ויהיה כאשר זמם לעשות לאחיו, ומדה כנגד מדה. עכ"ל. והנה בודאי אינו ענין לכאשר זמם, רק הסמיך זה למדותיו של הקב"ה שהן מדה כנגד מדה, ועדיין לא פירש לנו הטעם בתשלומי ד' וחמשה. אמנם הוא גזרת הכתוב שלא ניתן בו טעם, כמו שלא ניתן טעם למה אין דין ארבעה וחמשה אלא בשור ושה לבדם.