הדפסה
על האדם לתלות את כל חסרונותיו בעצמו וע"י כן יגיע לתיקונו

וַיָּרֶב הָעָם עִם משֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם משֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת ה', וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל משֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא, וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי, וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ. (יז, ב-ה)

לכאורה הדברים כפולים, וחוזרים על עצמם כמה פעמים. והנראה בדרך רמז, שאחר שראו העם שרפיון ידיהם בתורה, הביא לייבוש מעינות המים, ויצמא העם כאמור במאמר הקודם. במקום לשוב אל ה' ולהכנע לפניו ולחזק עצמם בלימוד התורה ובעמלה, פתחו בתלונות ובתירוצים, וראשית טענתם תלו חולשתם ורפיונם במשה רבינו, "וירב העם את משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה" כלומר אמרו, תן לנו מים שהיא התורה הקדושה ונשתה. היינו תקבע לנו זמן ללמדנו ולפרש לנו דברי אלהים חיים, ונשתה דבריך בצמא, והיה בדבריהם מן התלונה שכל מה שאירע להם הוא בעבור שמשה לא לימדם תורה. "ויאמר להם משה מה תריבן עמדי מה תנסון את ה' ". השיב משה ואמר להם למה לכם לתלות בי, ולמה תנסון את ה' בדברי הבל, והדרך הטובה וישרה היא שאדם יבדוק עצמו, ויפשפש במעשיו ויחקור בהם, לנקות עצמו ולהתחזק בתלמוד תורה, שהיא מקור הברכה ויסוד הטהרה. אך דבריו לא הועילו להשיבם אל האמת, והמשיכו בתלונותיהם כאמור גם (בפסוק ג') ויצמא שם העם למים, וילן העם על משה וגו'. וכשראה משה שעדיין מתלוננים, צעק אל ה', ושאל, מה אעשה לעם הזה. כדי להצילם מחוסר ההתבוננות בה הם נמצאים מתוך שנתלים בתירוצים שונים. "ויאמר ה' אל משה עבור לפני העם וקח אתך מזקני ישראל", כלומר אין לך להמתין עד שיתעוררו מאליהם, אלא עבור לפני העם, גם אתה וגם זקני העם וחכמיו, לעבור משער לשער, להביא להם דברי אלהים חיים, ולהנעים להם את דבר ה' וחוקיו ומשפטיו, ולישב את לבם, להתבונן בחסדי ה' ונפלאותיו ככל אשר עשה להם עד עתה. וגם אם חסר להם דבר ואפילו שקשה עליהם ביותר, כמו צמא למים, יבקשו מלפני ה' בתחנונים ובשברון לב, ולא בחוצפה ותרעומת.

ורבינו עובדיה ספורנו ז"ל, פירש בענין אחר שכתב, "עבור לפני העם" ותכל תלונתם בראותם שאתה משתדל להמציא צרכם. וכונתו היא שלא די שישתדל בעבורם, אלא צריכים העם לראות בעיניהם את ההשתדלות שעושה משה בעבורם, ובזה תכל תלונתם. ואפשר שהיו חושבים שאין למשה ענין בצרכיהם הגשמיים כי איש קדוש ונורא האיש משה, ופרוש הוא מן הגשמיות לגמרי, ואינו מבין לרוחם ולשיחם של המון העם, כי זה משה האיש אשר ישב ארבעים יום וארבעים לילה למעלה, לחם לא אכל ומים לא שתה, כי אם בתורת ה' חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה. ולא פעם אחת ושתיים אלא שלש פעמים עד שנזדכך כל כך וכבר אין לו הבנה לצרכים גשמיים כלל, וע"כ צריך להראות להם שהוא משתדל בעבורם.

ואם כנים דברים אלו, אפשר לומר שעל כן דקדק הכתוב לאמר (פסוק ב') "וירב העם עם משה, ויאמרו, תנו לנו מים ונשתה". היינו שריב העם היה כלפי משה דייקא, כי העם הפשוט חשב שלפי גדלותו של משה, לא חלי ולא מרגיש בחסרונותיהם, ומשה רבנו השיבם, מה תריבון עמדי, מה תנסון את ה'. אומר משה לעם, אתם חושבים לריב עמדי אבל מאת ה' היתה זאת לנסות אתכם, ובמקום להכניע לבכם לפניו לבכות ולהתחנן לו, אתם מנסים אותו ומדברים בגאוה ובתרעומת. כשהם מתלוננים על כך שה' מנסה אותם, ועל שמנע מהם מים. ואין מעצור לפניו מהושיע.

ורבינו האוה"ח הקדוש תמה בזה, דהיה לו למשה רבינו ע"ה, להתפלל אל ה' שיתן להם מים, ובמקום זה הוא בא בטענה לפני ה', "עוד מעט וסקלוני", ונראה שאינו חושש על צמאונם ושעלולים למות בצמא. וכתב הוא ז"ל, ונראה כי ה' ניסה אותם, להדריכם לשאת עיניהם ולהתפלל לפני ה', כי זה עיקר גדול באמונה ובהשלמת הנפש וכו'. ע"ש בדב"ק. וזה שאמר להם משה, אתם חושבים שאני מתעלם מצרכיכם. אך באמת אינו נכון כלל ועיקר, ולענין חסרון המים התפללו אל ה' והפילו לפניו תחינתכם, והוא רחום וחנון ועונה ומציל. ואעפ"י שהוא יודע חסרוננו תמיד וכל צרכינו, על כל פנים יש מעלה בתפילה שהיא מקשרת את המתפלל עם הקב"ה ועל אחת כמה וכמה כשהתפילה באה מן המיצר והיא יוצאת מעומק הלב שאז חשיבותה גדולה עד מאד, ולא זו בלבד, אלא יש אפשרות שכל הצמא לא בא אלא כדי לעורר את ישראל שיתפללו אל הי"ת בלב נשבר ונדכא, וכענין שאמרו רבותינו ז"ל שגזר הי"ת גזרת עקרות על האמהות הקדושות לפי שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, ושיתפללו אליו מעומק לבם הטהור, וכן היה כאן. כי רחמנא לבא בעי.