וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם משֶׁה, וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס, וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמשֶׁה, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה' מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר, וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ, וַיֹּאמֶר משֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה' הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה, שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ. (טז, כ-כו)

הנה כל אוכל שאדם אוכל גם אם הוא טוב לגוף, צריך תפלה שלא יזיק לנפש, בחינת כל אוכל תתעב נפשם (תהלים קז, יח). וצריך האדם לכבוש את תאות האכילה, ולהקפיד על כונה לשם שמים, וק"ו שהאוכל יהיה כשר, וליזהר בברכות, כדי שיהיה טוב לגוף ולנפש. לא כן המן שהוא לחם מן השמים, ובו מתקיימים מלאכי השרת היה מתוקן היטב ובריא לגוף ולנפש, ועיין בהרמב"ן ז"ל (פסוק ו') שהזכיר דברי הגמ' במסכת יומא (עה, ב), על הפסוק (תהלים עח, כה), לחם אבירים אכל איש, לחם שאוכלים מלאכי השרת דברי רבי עקיבא, א"ל רבי ישמעאל וכי מלאכי השרת אוכלים, אלא לחם שנבלע באברים, וכתב הרמב"ן שמלאכי השרת נהנים מזיו שכינה, וזה שאמר הכתוב (נחמיה ט, ו), ואתה מחיה את כולם, ועליו נאמר (קהלת יא, ז) ומתוק האור, שישיגו בו טוב טעם, והמן הוא מתולדות האור העליון, שנתגשם ברצון בוראו יתברך, ונמצא שאנשי המן ומלאכי השרת ניזונים בדבר אחד (זה פירושו בדברי ר"ע, ושם מפרש גם את דברי רבי ישמעאל וע"ש דברים נפלאים שהוסיף בענין זה).

ור"י בעל הטורים כתב בפסוק י"ד, "מחספס" בגימטריא רמ"ח. שהיה המן נבלע ברמ"ח אברים. ואכילתו של המן הוסיפה להם קדושה וטהרה, שיסודו הוא בזיו השכינה. ע"ש. וזה כמ"ש הרמב"ן ז"ל, ולא בכדי אמרו (ראה ילקו"ש שמות רמז רנח), לא ניתנה תורה, אלא לאוכלי המן. כי המאכלים הרגילים הם מחזקים את הענינים הגשמיים שבאדם, ומרבים בתאוות, ועי"ז מתמעט הכוח הרוחני, וקשה להשיג אמיתות התורה, וכדברי התוס' במסכת כתובות (קד, א) בשם המדרש, עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו, ע"כ. אבל אוכלי המן מתגברים ברוחניות וטהרה, ומשיגים את עמקי התורה וסודותיה בדרך אמיתית ונפלאה. וכאן מצאנו שע"י המן התגלתה קדושת השבת באיתגליא, שהרי בשאר ימים אם מניחים אותו עד למחרת הריהו מתמלא בתולעים ויבאש, לא כן בשבת לא מבאיש וגם רמה לא היתה בו, וגם שיורד בכל ששת הימים, וביום השביעי לא נמצא בשדה כלל, ובודאי שמאת ה' היתה זאת להשריש בהם קדושתו ואמונתו, למען יעמדו לכל הדורות הבאים, וגם להשריש בהם שמירת שבת לדורות עולם.