וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי ה' כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם, וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד ה' נִרְאָה בֶּעָנָן. (טז, ט-י)

צריך להבין מהי קרבה זו שאמר משה אל אהרן לומר לכל עדת בני ישראל "קרבו" לפני ה', ומה משמעות "והנה כבוד ה' נראה בענן".

והנראה בזה, דהנה בני ישראל התלוננו, ועם כל זאת, ה' הודיע שיתן להם מן שהוא לחם אבירים שמלאכי השרת מתקיימים בו (עיין פי' הרמב"ן לפסוק ו' באורך), אך ראה משה רבינו ע"ה ללמדם דעת והשכל, שכאשר הי"ת עושה נס ופלא עמנו, אין לנו להשאר אדישים ועומדים על עומדנו, אלא צריך להתקרב אליו יתברך עוד ועוד, כדי להפיק התעלות מגילוי כבוד השכינה שהיה ע"י הנס, וזהו שאמר להם קירבו, ולא אמר לאן יתקרבו, כי מלא כל הארץ כבודו, ולכל אשר יפנו בלבם אליו ימצאוהו. ואולי זו הסיבה שאמר משה לאהרן שיאמר אל עדת בני ישראל, ולמה לא אמר להם הוא עצמו. כי אפשר שדבר זה לא נצטוה עליו, רק למד והבין בדרכיו יתעלה, ומתוך ידיעה והשגה אמר כן, ואמר לאהרן שהוא קרוב לעם יותר שיאמר להם הוא דברי מוסר וזירוז. ויותר נכון לומר, שגם זה ציווי הוא מאת הי"ת, והוא ציוה למשה עבדו שיאמר לאהרן אמור אל כל עדת ישראל קרבו לפני ה'. כדי שלא יחשבו ישראל שהי"ת ציוה לו לומר את זה כמצוה מגבוה, אלא קודשא בריך הוא מדריכם בזה ע"י עבדיו, שילמדו דעת ויראת ה', שכאשר הקב"ה מגלה להם זיו שכינתו ע"י הנסים שעושה להם צריכים גם הם להשיב בקירבה יתירה אל קצות דרכיו, והדבר צריך לבא מהם ע"י התעוררות עצמית ופנימית. וכשאמר אהרן הדבר הזה לבני ישראל, ויפנו אל המדבר, כנראה הלכו להתבודד ולהשיג קרבת אלהים, וכשהם פנו מצאוהו מיד, והנה כבוד ה' נראה בענן, כי קרוב ה' לכל קוראיו אשר יקראוהו באמת.

ורבנו האור החיים הק' כתב, ויהי כדבר אהרן וגו', פירוש שהיה ה' כיושב ומצפה שיפנו אליו, ותיכף לדברו נראה כבוד ה' בענן, עכל"ה. והוא תנא דמסייען במה שכתבתי בזה. שבח לאל יתברך.