הדפסה
אימתי נבראו י"ב עינות המים ושבעים התמרים שבאילימה

וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם. (טו, כז)

פירש"י ז"ל שתים עשרה עינת מים, כנגד י"ב שבטים נזדמנו להם. ושבעים תמרים, כנגד ע' זקנים. עכ"ל. והרב שפתי חכמים (אות ד') כתב, רצונו לומר, שהן היו מוצאין אותם, אבל אין לפרש נזדמנו להם, שהרי עכשיו נבראו, דהא כתיב (קהלת א, ט), אין כל חדש תחת השמש. עכ"ל. ודבריו קשים, דאין זה הכונה של הפסוק אין כל חדש תחת השמש, ואפשר שהי"ת יזמן להם כן במעשה נסים, ואפילו לדבריו שאין כל חדש, הרי הי"ת יכול לעוקרם ממקום אחר ולהביאם כאן ויהיו שתולים על פלגי מים, וכמעשה שהיה בפלוגתא דרבי אליעזר וחכמים שאמר להם, אם הלכה כמוני, תיעקר אמת המים וכן העץ ונעקרו וכו' כמבואר בבבא מציעא (נט, ב), אבל באמת לשון רש"י ז"ל שכתב "נזדמנו להם" אפשר לפרשו שנבראו זה עתה, ואפשר שהיו שם ורק עתה נזדמנו להם לטובתם. ועיין להראב"ע ז"ל בזה.

ובתרגום יונתן בן עוזיאל כתב, ואתו לאלים ובאלים תרתי סרי עינוון דמיא, ענווא לכל שבטא, ושבעין דקלין, כל קביל שבעין סביא דישראל וכו'. ואין בדבריו ולא בדברי התרגום ירושלמי הכרע מתי נבראו. והרמב"ן ז"ל כתב ע"ד רש"י ז"ל, לא ידעתי מהו הזימון הזה, אם במעשה נסים נעשו שם באותה שעה. אבל ראיתי במכילתא (בשלח כאן), רבי אלעזר המודעי אמר, מיום שברא הקב"ה את עולמו, ברא שם שתים עשרה מבועין כנגד י"ב שבטי ישראל, ושבעים דקלים כנגד שבעים זקנים. וסיפר הכתוב זה, כי חנו עליהם כל שבט על מבועו, והזקנים ישבו בצלם לשבח האל עליהם שהכין להם כן בארץ ציה, ועוד לרבותינו במדרש של רבי נחוניא בן הקנה בכתוב זה פירוש נפלא ענינו. עכ"ל. ומעצם שאלת הרמב"ן ז"ל משמע דלא כהשפתי חכמים, עד שהביא דברי המכילתא, ללמד שהי"ת קורא דורות מראש. והכין לישראל מעיינות ודקלים להטיב לבם ולענגם בצאתם ממצרים אחרי כל התלאות הרבות שעברו על ראשם במצרים וגם על שפת הים, ואחר שהקב"ה נגלה עליהם והושיעם ואת אויביהם השליך במצולות והתחזקו באמונת ה' ושרו את השירה הנצחית גילה להם המקום הזה ברוב טובו.