הדפסה
בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך

וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ. (טו, כו)

צריך להבין מה פירוש "והישר בעיניו תעשה", והרי כבר מפרש הפסוק מיד ואומר "ושמרת כל חקיו", וזה כולל גם מצות עשה וגם מצות לא תעשה, ואדם שלא עושה עבירות, וגם מקיים מצות ה' כולם, הרי זה ישר דרך בלי ספק, ובשלמא מה שהקדים ואמר, "אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך", היינו שע"י שתשמע בקולו, תבא לידי כך שתשמור כל חקיו, וכן נמי, "והאזנת למצותיו", אעפ"י שהוא בכפל לשון, מ"מ י"ל שתשמע בקולו זה ענין כללי, כמו קבלת עול מלכותו ושתהיה אימתו עליך ותאהב אותו, ואח"כ אמר "והאזנת למצותיו", שזה כמו קבלת עול מצות, או אולי לדקדק בפרטיהם ובעניניהם, וכ"כ רש"י ז"ל "והאזנת", תטה אזניים לדקדק בהם. וכל זה מביאו, לשמור כל המצות והחוקים. אבל מה שאמר, "והישר בעיניו תעשה", איך נדע מה ישר בעיניו, הלא ברור שהשגת דבר זה, הוא על ידי שנזהרים מהאיסורים, ומקיימים המצות, וא"כ זה כבר כלול במה שנאמר אח"כ "ושמרת כל חקיו".

והנלע"ד בזה הוא, שיכול אדם לשמוע ולהאזין, וגם לקיים את כל אשר ציוה ה' במצות עשה, ולהמנע מהעברות, ועדיין הוא רחוק מעבודת ה', ועדיין יקרא אינו ישר בעיני ה', רח"ל.

וזה יכול לבא לידי ביטוי במצוות שבינו לבין חבירו, ואח"כ יתברר שגם בענינים שבינו ובין המקום ב"ה, גם שם אינו הולך תמים ולא דובר אמת בלבבו, שכן יכול לעבור עברות חמורות, של הלבנת פנים, ומכה רעהו בסתר, ולשפוך דמו, ולהרחיק את אשר ה' אהב וכו', והכל במעטה של צדקות ולשם שמים, ופיו מדבר שוא וימינו שקר וכזב, ויכול להדרדר בזה למדרגות של טומאה ושפלות אין קץ רח"ל, ובדרך כלל תשובתו של איש כזה רחוקה מאד מתשובת הרשעים הגלויים, כי לכל רעותיו הוא מלביש צורה של חסידות, ואולי גם של קנאות. ואצל הקנאי האמיתי לכבוד ה', נאמר בקנאו את קנאתי בתוכם (במדבר כה, יא), "קנאתי" דוקא, בלא תערובת רגש אישי של נקמה ושאר מדות רעות, וע"כ שכרו הוא, לכן אמור לו הנני נותן לו את בריתי שלום (שם שם, יב), כי קנאות לשם שמים באמת מולידה שלום, וגם אליהו הנביא זכור לטוב אמר, "קנא קנאתי לה'" (מ"א יט, י), לה' דוקא, ולא לשום דבר אחר, ועל כן הוא האיש המופקד לבשרנו בשורות טובות.

אבל האדם הבא לנקום, או להגדיל את עצמו, לעשות לו שם בחֶברתו או בקהלתו וכדו', שהוא חסידא קדישא, וכיוצא בזה, ולא כבוד ה' הוא שעומד מול עיניו. לאיש אשר אלה דרכיו, הוא לא ישר בעיני ה', ואם יבדקו במעשיו, יגלו שגם בדברים שבינו לבין המקום הכל בנוי על תהו ואבני בוהו, ומיד יכולים לראות שמדקדק במה שעושה רושם על הבריות ולא במה שיקר בעיני ה' באמת. ואפשר לראות אותו שהוא מדקדק בעניני חומרות אשר הם ראויים לעובדי ה' שמקיימים כל מצותיו ביראה ופחד, ומהדרים ומוסיפים להחמיר על עצמם עוד, ומקדשים עצמם במותר להם, מרוב יראה, ומרוב אהבת המקום ברוך הוא. והוא בוחר בחומרות, ומזלזל בגופי תורה, ואפשר לראות אותו איך קורא ק"ש בכל יום, כשאינו עומד בפני אנשים החשובים בעיניו, ואיך מברך שהכל, ואשר יצר, ואיך מתנהג בברכת המזון, ומתגלה פער גדול בין התנהגותו בהיותו עם האנשים החשובים בעיניו, ובין כשהוא עומד לבדו עם ה' ברוך הוא, ואפילו עם אנשים, אפשר לראות בשגרת חייו, איך מתנהג ואיך מגיב, גם בבין אדם למקום. ובדרך כלל רובם של אלו מתמעטים והולכים, עד שמגיעים לשפל המדרגה, כי לשקר אין רגלים, וסופם שמדברים באלהים ובמשה, כי לא יראת ה' מנחה אותם. רק מטרות אחרות, ובודאי שאינם ישרים בעיני ה'.

ויש קשים מהם, שבונים פרנסתם ועתידם על שקר, כגון אלה שמכניסים פחד בצבור הירא את ה', בכל מיני שקרים, ואח"כ הם מקימים מוסדות של צדקה או של חסד וכיו"ב, כדי להציל את הרבים, ומטעים כמה אנשים שיתמכו בהם, ובונים עצמם ומעמדם על שוא ודבר כזב, ומעטרים לראשם עטרת תפארת של חן ותהלה שהם חסידים ומצילים, ויודע תעלומות בוחן לבות וכליות, מבחין בין אמת לשקר, ודובר שקרים לא יכון לנגד עיניו.

ויש שבאים באיצטלא של חסידות, ומשפילים בעלי האמת, ומציירים אותם כפושעים, ומרחיקים תמימי דרך, ומדיחים אותם מדרך ה', בפשעיהם ומעלליהם, ורוממות אל בגרונם ובכיתביהם, אך חרב של רשע ופשע בידם, לשפוך דם נקי וצדיק, וסוף דבר הכל נשמע, ושמים מגלים עוונם, וכל המחלל שם שמים בסתר נפרעים ממנו בגלוי (אבות ד, ד), וק"ו לאלה שמחללים שם שמים "בסתר" ובפומבי גדול, שמסתירים את מעשיהם הרעים בזה שמלבישים עליהם לבושים מטעים עד שהרע נראה טוב והטוב רע, ומפרסמים עניניהם בפרסום גדול, ופעמים שמשתלטים בתחכומיהם על ת"ח גדולים ואמיתיים, ומשתמשים בשמם של אותם ת"ח כדי להאדיר פשעיהם ולהשיג תאוותיהם השפלות, להרבות כבודם, ולהעצים מאודם, והכל במעטה של לשם שמים, ומטעים את הרבים, וגם המעטים שרואים ומביטים על השקר הפנימי שבמעשיהם, מתיראים מהם, והם חושבים שזה הולך ומצליח, והרשעה כעשן תכלה, התעיף עינך בו ואיננו, ושתו ולעו והיו כלא היו.

על זה ועל כגון זה, אמר הכתוב, אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך "והישר בעיניו" תעשה, ולא הישר בעיניך, ולא הרצוי לך, ולא התאוות שלך, אלא "והישר בעיניו", רק אז אפשר להגיע לעבודת ה' באמת. ובלי זה יכול לקיים כל המצות לכאורה, אך יהיה נבל ברשות התורה. ודוד מלך ישראל החסיד האמיתי, הרבה להתפלל על זה פעמים אין ספור, באומרו (תהלים כה, ד-ה) דרכיך ה' הודיעני אורחותיך למדני הדריכני באמִתך ולמדני וגו', ואמר עוד (שם שם, י) כל אורחות ה' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו. ובמזמור תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני כי עני אני וגו' אמר (שם פו, יא), הורני ה' דרכך אהלך באמתך יחד לבבי ליראה שמך. ולכאורה למה צריך תפלה שיורה לו ה' דרכיו, והרי כבר קיבלנו תורה בסיני, וכל הדרכים שהי"ת רוצה שנלך בהם, ברורים ומפורשים בתורה ובדברי חכמינו ע"ה שפירשו לנו את כל מה שסתמה התורה, והגדירו לנו כל מצוה כדת מה לעשות, ויש לנו שלחן ערוך ברור.

אמנם דוד המלך ע"ה ידע, שכל זה לא יועיל אם אדם לא מכיון לבו לאמת. ועוד ידע, שכל אדם יכול לסטות ולטעות בקלות מדרך ה', ותוך כדי שהוא טוען וצועק שהולך בדרך ה', יכול להיות שהוא מתרחק והולך מעבודת ה' באמת. וע"כ מתחנן הוריני ה' דרכך, אהלך "באמתך", ולא באמת שאני בונה לעצמי, לפי רצונותי הפרטיים. ועוד השלים את תפלתו באומרו, "יחֵד לבבי ליראה שמך", כי בלב יש רצונות רבים ונטיות שונות ומשונות, ובקלות יכול לטעות אחריהם, ובמקום לעבוד את ה', הוא עושה לביתו ולצרכיו, ונשאר רק הלבוש של עבודת ה', ותו לא מידי, ורחמנא ליבא בעי.

וע"כ דקדק הכתוב כאן שהתנאי לכך שתשמע לקול ה' באמת, הוא, והישר בעיניו תעשה. ואז שייך לדבר על דקדוק במצות ה', שהוא, והאזנת למצותיו. ורק אז יגיע לשמור כל חקיו. ושכרו הוא שיסיר ממנו כל חולי וכל מחלה, וכל מכשול וכל תקלה.

ובהיותי בזה אמרתי להעתיק מעט מדברי אחד קדוש בדור שלפנינו הגאון הנצי"ב מוולאזי'ן ז"ל בהקדמת ספרו העמק דבר לבראשית, וז"ל, זה הספר נקרא בפי הנביאים "ספר הישר", כדאיתא במסכת עבודה זרה (כה, א) על שני מקראות האחד בספר יהושע (י, יג) "הלא היא כתובה על ספר הישר", והשני בספר שמואל (ב' א, יח) "ויאמר ללמד לבני יהודה קשת, הנה כתובה על ספר הישר". ומפרש רבי יוחנן, זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו "ישרים", שנאמר, "תמות נפשי מות ישרים" (במדבר כג י). ויש להבין הטעם למה קרא בלעם את אבותינו בשם "ישרים" ביחוד, ולא "צדיקים" או "חסידים" וכדומה. וגם למה מכונה זה הספר ביחוד בכינוי "ישרים", ובלעם התפלל על עצמו שיהא אחריתו כמו בעלי זה הכנוי.

והענין דנתבאר בשירת האזינו על הפסוק "הצור תמים פעלו וגו' צדיק וישר הוא" (דברים לב, ד), דשבח "ישר הוא" נאמר להצדיק דין הקדוש ברוך הוא בחורבן בית שני, שהיה "דור עקש ופתלתל" (שם שם, ה), ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן, מפני שנאת חנם שבלבם זה אל זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה, ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית.

ועל זה היה צידוק הדין, שהקדוש ברוך הוא ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם, ולא בעקמימות, אף על גב שהוא לשם שמים, דזה גורם חורבן הבריאה והריסת ישוב הארץ.

וזה היה שבח האבות, שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשרי, עוד היו "ישרים", היינו, שהתנהגו עם אומות העולם, אפילו עובדי אלילים מכוערים, מכל מקום היו עמם באהבה, וחשו לטובתם, באשר היא קיום הבריאה. כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום, אף על גב שהיה שונא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם, כמבואר במאמרו למלך סדום. מכל מקום חפץ בקיומם!

ובבראשית רבה פרשת וירא (פרשה מט) איתא על זה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו "אהבת צדק ותשנא רשע" (תהלים מה, ח), "אהבת להצדיק את בריותי, ותשנא להרשיען" והיינו ממש כ"אב המון גוים" (בראשית יז, ד-ה), שאף על גב שאין הבן הולך בדרך מישרים, מכל מקום שוחר שלומו וטובו. וכן הוצק חן ודרך ארץ נפלא, על דבר אברם את לוט, כמו שנתבאר בפרשת לך לך. וכן ראינו כמה נוח היה יצחק אבינו להתפייס עם שונאיו, ובמעט דברי פיוס מאבימלך ומרעיו נתפייס באופן היותר ממה שבקשו ממנו, כמבואר במקומו. ויעקב אבינו, אחר שהיטב חרה לו על לבן, שידע שביקש לעקרו לולי ה', מכל מקום דבר עמו דברים רכים. עד שאמרו על זה בבראשית רבה (פרשה עד) "קפדנותם של אבות ולא ענותנותן של בנים", ונתפייס עמו מהר. וכן הרבה למדנו מהליכות האבות בדרך ארץ מה ששייך לקיום העולם, המיוחד לזה הספר שהוא ספר הבריאה. ומשום הכי נקרא כמו כן "ספר הישר" על מעשה אבות בזה הפרט, עכד"ק. והעתקתי בזה את דבריו הנפלאים כי הם מאלפים ונפלאים ללמדנו מהי הנהגת האבות הקדושים שכל כולה "ישרות" ללא עקמימות ועקלקלות. ישמע חכם ויוסף לקח להבין מאמר הכתוב כאן "והישר" בעיניו תעשה, [ועי' עוד בהקדמת הנצי"ב ז"ל בהקדמתו לספר שמות, ותרוה נחת].