כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב יְהֹוָה עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם. (טו, יט)

כתב הראב"ע ז"ל. לפי דעתי גם זה הפסוק מהשיר, להזכיר הפלא שעשה בתוך הפלא כאשר פירשתי וכו', עכ"ל, והרמב"ן ז"ל הביא דברי הראב"ע ז"ל, וכתב שהיו ישראל משוררים ואומרים, כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים, וישב ה' עליהם את מי הים, בעוד ישראל הולכים ביבשה בתוך הים, והוא נס תוך נס, וע"ש מה שכתב בזה.

אלא שלשון "ובני ישראל הלכו ביבשה", לא משמע כל כך שבעודם הולכים, היו שרים ואומרים כי בא סוס פרעה וגו', שא"כ היה לו לומר ובני ישראל "הולכים ביבשה, ולא "הלכו" שהוא לשון עבר שמשמע שכבר הלכו.

ובפשוטו י"ל שחזר לדבריו שפתח את השירה, שקבע את העיקר של השיר והשבח הזה, במה שאמר אשירה לה' כי גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים, וגם בסיום חזר על זה באומרו, כי בא סוס פרעה וגו'. ודומה להלכה הידועה שמסיימים את השטר בכעין הפתיחה, ה"נ סיים במה שפתח, ולהדגיש שהוא עיקרה של השירה הזאת. ולפי מה שפירשתי בזה בתחילת השירה (לעיל מאמר כה) יובן היטב.