ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד. (טו, יח)

תרגם אונקלוס, ה' מלכותיה קאים לעלם ולעלמי עלמיא. והנה חז"ל תקנו לנו לומר בסדר תפלת שחרית שבכל יום שירת הים אחרי פסוקי דזמרה. ואומרים פסוק ה' ימלוך לעולם ועד וכופלים אותו ואומרים גם התרגום שלו, וצריכים להבין מה טעם הדבר.

ואפשר דמתרגמינן ליה, משום שבתרגום כתוב, לעלם ולעלמי עלמיא, לעולם ולעולמי עולמים. ועיין להראב"ע ז"ל שכתב, וטעם "לעולם ועד", על דרך קצרה כי הוא לעולם ועד עולם. יע"ש בזה. הרי שכתב הוא ז"ל, שהמקרא קיצר בזה וצריך לפרשו כאילו כתוב לעולם ועד עולם, ובגמ' ברכות (נד, א) אמרו, משקלקלו המינים חזרו לומר מהעולם ועד העולם, וי"ל דמשום כך תיקנו לומר גם התרגום של הפסוק הזה, שמפרש להדיא לעלם ולעלמי עלמיא. כדי לסתום פיות המינים.

ויש לפרש עוד עפ"י דברי הרמב"ן ז"ל שכתב, "ה' ימלוך לעולם ועד", יאמר כי הראה עתה כי הוא מלך ושלטון על הכל, שהושיע את עבדיו ואבד את מורדיו, כן יהי רצון מלפניו לעשות בכל הדורות, לעולם לא יגרע מצדיק עינו, ולא יעלימהו מן הרשעים המריעים. ובאו בזה פסוקים רבים, כגון ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה (תהלים קמו, י), יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם (שם קיג, ב), והיה ה' למלך על כל הארץ (זכריה יד, ט). ואונקלוס נתיירא מזה בעבור שהמלכות לאלהים היא ולעולמי עד, ולפיכך עשאו לשון הווה ה' מלכותיה קאים לעלם ולעלמי עלמיא. כדרך, מלכותך מלכות כל עולמים (תהלים קמה, יג). ולא הבינותי דעתו בזה, שהרי כתוב יהי כבוד ה' לעולם (שם קד, לה), וימלא כבודו את כל הארץ (שם עב, יט), יתגדל ויתקדש, יאמן ויגדל שמך (דהי"א יז, כד), ויתכן שטעמם בסוד הברכות, עכ"ל.

ואעפ"י שהרמב"ן ז"ל מבאר הפסוק בטוב טעם, מ"מ היה מקום לקושיא במה שאמר "ימלוך" לשון עתיד, שיש הרוצים לטעות שיפרשוהו על העתיד דוקא, ויכונו לשלול את ההוה ח"ו, לזה אומרים גם לשון התרגום, כדי לסלק כל לזות שפתים, כי התרגןם מבארו בבירור, ה' מלכותיה שישנה עתה קאים לעלם ולעלמי עלמיא, ואולי משום זה אומרים להדיא, ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלוך לעולם ועד.

ושמעתי לפני שנים רבות (בשנת התשכ"ה) מפה קדוש של הגה"ק ח"ק סבא דמשפטים רבינו רפאל ברוך טלידאנו זצ"ל אב"ד מכנאס, שהקשה מדוע מתחילים בהוה, והיה ראוי להתחיל בעבר, ה' מָלָךְ ורק אח"כ ההוה ה' מֶלֶךְ, ולבסוף ה' יִמְלֹךְ שהוא לשון עתיד. ופירש הוא ז"ל שע"י התבוננות בהוה מתגלה לעינינו כבוד מלכותו יתברך, ומזה אנו מאמינים שכן היה גם בעבר, וכן יהיה לעולם ועד. ובאומרנו פסוק זה בלשון המקרא וגם התרגום, הרי יש פה גם ההוה וגם העתיד, והעבר כלול בו, שכן אנו משננים בפינו את מה שאמרו משה ובני ישראל.

ובתרגום יונתן בן עוזיאל כתב על פסוק זה, כי כאשר ראו עם בני ישראל את הנסים ואת הנפלאות, שעשה להם הקדוש ב"ה ישתבח שמו, על ים סוף, בני גלליא (פי' המפרש, בני הגולה שהם בני ישראל שהיו בני גלות וע"ש). ענו ואמרו אלה לאלה, בואו וניתן כליל תפארת וכתר יקר בראש הגואל הוא הקב"ה, שמעביר אחרים והוא קיים, מחליף אחרים והוא לא מתחלף, ושלו הוא כתר מלכות, והוא מלך המלכים בעולם הזה, והמלכות שלו היא בעולם הבא, ושלו היא וְהַוְיָא לעלמי עלמין. ע"כ. והשם לב לדבריו יראה בבירור שגם שם מדבר על הוה עבר ועתיד, מלכותיה מלכות עלם ושלטניה עם דר ודר ישתבח שמו לעד.