שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת, אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן, תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ. (טו, יד-טז)

לענ"ד הפסוק מבאר כאן מה שנאמר לעיל (פסוק ג), ה' איש מלחמה ה' שמו, שע"י שהי"ת עושה מלחמות בשונאיו ונוקם בהם, מתגדל שמו ונודע בגוים ופחד ה' נופל עליהם. וזה מה שאמר כאן, שמעו עמים וגו'. שכל עמי העולם שמעו שמועות אלו, המה שמעו ותמהו, נבהלו נחפזו, נודע ה' משפט עשה.

והוסיף תפלה ובקשה בתהלתו על שבח המקום, ואמר, "תפול עליהם אימתה ופחד, בגדול זרועך ידמו כאבן עד יעבור עמך ה' ". שהרי עם ישראל, הוא העם אשר בחרת מכל העמים, ובחרת בם לשמך, וזהו עמך ה'. ועל כן ע"י האימה והפחד שתפיל עליהם עד יעבור עמך ה', יתקדש שמך בעולם, עד יעבור עם זו קנית, וכתב הראב"ע ז"ל, שהרי היו עבדים לפרעה ומצרים, ואתה קנית אותם להיותם לך לעבדים.

והאוה"ח הקדוש ע"ה כתב, אז נבהלו וגו', אומר "אז", לומר כי אינו בזמן שדבר בו עד עתה, שהוא זמן של הנכנסים לארץ, אלא על זמן ביאת גואלנו, ולזה אמר, אז נבהלו אלופי אדום וגו'. עכ"ל. ורצונו לומר דבהגיע זמנם סר צילם מעליהם, הוא השר שלהם שיודע ונכנע, ואז יחושו בבהלה ובפחד גדול, וכמו שהשטן מתבהל ומתבלבל בתקיעת שופר של ראש השנה, כמו שמצינו במסכת ר"ה (טז, ב) שתוקעים וחוזרים ותוקעים כדי לבלבל את השטן. וכתבו התוספות שם (ד"ה כדי בשם ערוך וירושלמי), שהשטן מתבלבל מפני שהוא חושש וחושב שזה הוא קול השופר הגדול, שבו בילע המות לנצח, יעו"ש. וא"כ ק"ו בן בנו של ק"ו שבבא קול שופרו של משיח באמת, חיל ורעדה יאחזון לבני אדום ואלופיהם, הם וכל אויבי ה'. בבא עת פקידתם ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה, והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.