וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם, אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי. (טו, ח-ט)

כבר כתבתי לעיל (מאמר כה) שכל השירה היא שבח והודאה לה', שהוא משיב נקם לצריו, ומשבר אויביו, ומכניעם ומשמידם, ופסוק זה הוא היחידי שמדבר על קריעת הים, ופירשתי שם שזו היתה המטרה האמיתית של ירידת ישראל לתוך הים, כדי שהמצריים יבואו אחריהם לתוך הים, כדי לשלם להם כפעלם הרע, באותה מדה שמדדו לישראל. ואילו קריעת הים לגזרים, אינה מטרה ותכלית הענין, אלא כניסת ישראל לים היא בשביל המצרים כאמור, אבל כיון שנכנסו והקב"ה חפץ להצילם, ע"כ הפך את הים ליבשה.

וכעת אני רואה שהוא כמו מפורש במקרא, שמיד אחר הפסוק הזה שמדבר על קריעת ים סוף, כתב בסמוך לו, "אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי".

ורצונו לומר דמיד שהאויב ראה שבני ישראל הולכים ביבשה בתוך הים, והמים להם חומה מימנם ומשמאלם, והם הולכים בשמחה וביד רמה, אמר אויב ארדוף אשיג וגו', שהרי המקום בטוח ואין בו סכנה, וזה המקום הטוב ביותר לשלוט בכולם ברגע כמימריה ולחלק שלל. וגם ינקום בהם בחרבו.

ודבר זה הוא חלק מהחיזוק שאמר ה' למשה רבנו (לעיל יד, טז-יז), ואתה הרם את מטך וגו', ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה. ואני הנני מחזק את לב מצרים ויבואו אחריהם, ואכבדה בפרעה ובכל חילו, ברכבו ובפרשיו, כי בזה שהראה למצרים, את עם ישראל הולכים בבטחה תוך הים, אמר אויב ארדוף אשיג, וכן עשו שנכנסו אחריהם לתוך הים, ואז אמר הקב"ה למשה רבינו ע"ה (לעיל יד, כו), ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על הים, וישובו המים על מצרים, על רכבו ועל פרשיו. וזה שממשיך כאן בשירה (בפסוק י') נשפת ברוחך כסמו ים, צללו כעופרת במים אדירים. שזו המטרה של כל הענין מאז הסב ה' את ישראל דרך המדבר ים סוף (לעיל יג, יח) ואמר להם לחנות לפני בעל צפון (יד, ב) שהוא האלוה היחידי שלא לקה, כדי להטעות את המצרים, ואח"כ חיזק את פרעה ומצרים לרדוף אחריהם (לעיל יד, ד), וכך הוה, כמו שנאמר (לעיל יד, ח-ט) ויחזק ה' את לב פרעה מלך מצרים וירדוף אחר בני ישראל וגו'. וירדפו מצרים אחריהם, וישיגו אותם חונים על הים וגו'. ואז השליח בהם ה' את חמתו וגם כילה בם חרון אפו, וזה שאמר בשירה (פסוק י) נשפת ברוחך כיסמו ים, צללו כעופרת וגו'.

ומשבחים ישראל ואומרים (פסוק יא), מי כמוך באלים ה', מי כמוך נאדר בקדש, נורא תהלות עושה פלא. שלא רק שהוציא את ישראל, אלא הפך את פרעה וכל עמו לבית ספר של אמונה וביטחון בה', ובמקום שרצה אותו רשע להשריש בהם כפירה, בנוסח, מי ה', ולא ידעתי את ה', נהפך הוא וכל אשר לו, לאמצעי שעל ידם למדו ישראל שהי"ת מושל בעולמו ומנהיגו בלי גבול, ומלכותו בכל משלה, והביאם למצב שהם שעשו את כל החכמות האפשריות, וכמו שאמר פרעה לעמו, הבה נתחכמה לו, פן ירבה והיה וגו' ועלה מן הארץ. (א', י'). הרי שתחילת השעבוד והרדיפות היה, כדי למנוע מהם שלא יברחו מן הארץ, והקב"ה ניהלם במכה אחר מכה, עד שהם התחננו ואמרו לבני ישראל, קומו צאו וגו' (שמות יב, לא).

ואחר שיצאו ישראל, הפך ה' את לב מצרים לרדוף אחריהם, עד הים, ועוד הוסיף וחזקם לרודפם לתוך הים, ושם עמד עליהם והטביעם, וגם הראה לישראל שהם מתים, כדכתיב, וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים (שמות יד, ל). ואמרו כולם, מי כמוך באלים ה' וגו'. נורא תהלות עושה פלא (שמות טו, יא).