וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם. (י, כג)

וכתב רבינו בעל אוה"ח הקדוש זיע"א, דקדק לומר, "ולכל" לומר שכל אחד ואחד מישראל שהיה הולך לבית המצרי, היה לו אור, במושבותם של המצריים. עכ"ל.

ובאמת כן מוכרחים לפרש לפי מה שאמרו חז"ל (שמו"ר יד, ג) שבשלשת ימים אלו, חפשו ישראל וראו את כליהן של המצריים, וכשיצאו והיו שואלים מהם והם אומרים אין לנו, אומר לו אני ראיתיו בביתך ובמקום פלוני הוא. וכלשון רש"י ז"ל. ובעל כרחין צריך לומר כדברי האוה"ח שגם בבא הישראלי אל תוך ביתו של המצרי היה לישראלי אור, שאלמלא כן איך ראה את כלי המצרי. וכן ראיתי לרשב"ם ז"ל שגם הוא פירש, "במושבותם", אפילו שהוא יושב בבית המצרי.

עו"כ באוה"ח שם, או יכוין לומר, אור זה מנין מוצאו, ואומר שהוא אור במושבותם, וחסר תבת אשר, והכונה ע"ד אומרם ז"ל (תנחומא בא פ"ב), כי הרשעים מתכסים בחשך, והוא אשר כיסה את המצרים הרשעים, וכנגד הצדיקים עליהם יזרח אור ה' ברוך הוא, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ומאור מושבותם ליוה להם ה' ב"ה חלק אחד, והוא אומרו, אור במושבותם. עכ"ל.

ולפי פירושו הראשון יתבארו יפה דברי הנביא ישעיהו ע"ה (ישעיה ס, ב), כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה. והיינו גם כשחשך מכסה ארץ ואין נוגה למו, מ"מ עליך יזרח ה', גם בהיותך שם בתוכם, וכבודו עליך יראה. וכן יש לפרש (שם שם, ג), והלכו גוים לאורך, שהם לא ידעו שעברו ג' ימים אלא עפ"י ישראל שהיה להם אור, וכמ"ש הראב"ע ז"ל (כאן פסוק כב) וזהו "והלכו גוים לאורך", שרק לפי אורך, ידעו מדת זמנם.