וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי. (י, ג)

יש לשים לב שהקריאה היא, "שלח עמי ויעבדוני". אבל אם לא לעבודתו ותורתו, אין שום טעם בשילוח זה, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה (אבות פ"ו משנה ב' ופ"ח דכלה), אבל בלי התורה אין אדם יכול להשתחרר מעבדות היצר הרע, ונמצא שיצא מעבודתו של פרעה לעבדות יצרו ותאוותיו, ומה יועיל להם שילוח זה, כי אין דרך לגבור על היצר כי אם בתורה, שכך אמרו בקידושין (ל, ב) בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, ואין שום רפואה אחרת ליצה"ר רק תורה, וע"כ אמר שלח עמי "ויעבדוני", כלומר עיקר השילוח הוא בשביל עבודת הי"ת. וכן אמר הקב"ה למשה בהתגלות הראשונה (שמות ג, יב), בהוציאך את העם תעבדון את האלהים על ההר הזה, ובלעדי זה אין ערך ליציאתם.

וכך דרשו חז"ל (אבות וכלה שם), על הפסוק (שמות לב, טז), והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות, אל תקרי חָרות אלא חֵרות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. וצריך להבין מה פירוש "אל תקרי", והלא יש אם למקרא. וראיתי בצעירותי בספר אחד שאיני זוכר שמו, שפירש דמילת "חרות" הוא שהכתב היה חרוט על לוחות האבן, ובכל מקום כותבים חרט וחריטה וכו', באות טי'ת, וכאן שינתה התורה וכתבה בתי'ו, מזה הבינו שבא ללמד ג"כ על חירות מיצה"ר וכו'. וע"כ דרשו אל תקרי חרות אלא חֵרות, כי האות תי'ו מרמזת שמדובר בחירות וחופש. עד שלמדו מזה שחרות וחופש אמתיים, לא ימצאו אלא במי שיושב ועוסק בתורה, שהלוחות הם המסמלים אותה, ואשר בהם נחרט החרות.